על פולמוס מכירת החמץ ועל אורתודוקסיה (והגיג ליום הזכרון)

א.
נגד מכירת חמץ

ובעד

ב. מלבד קריאת הדברים המרתקת, מעניין מאד לבחון את הטיעונים ה"מטא הלכתיים", כלומר, איך הלל גרשוני תופס את ההלכה.
מחד, הגיון צרוף המציג פערים רבים בין החתירה העיקשת לביעור חמץ, ובין מכירתו הקלילה לגוי (כדאי לזכור שמספיק ביעור באמירה, קריטריון המשפיע לדעתי על מכלול השיקולים). מאחורי הגיון זה מסתתר כל המחפש פשר לעולם אורתודוכסי.
מאידך, זהו עיקרה של אורתודוכסיה. פרדוקסליות בשירות האינטרס הדתי-אנושי. לאחרונה ראיתי ב-יוטיוב, הרצאה מרתקת (בת כ20 דקות) בעניין של ד"ר יאיר פורסטנברג. הוא עסוק בניתוח מבריק של משנת מסכת ידים הדנה בפולמוס בין הצדוקים והפרושים. לאחר ההאזנה להרצאה מומלץ לגלול את הסרט לתגובותיו בסוף, בהן הוא מגיב לשאלה בעניין הפרדוקס של האורתודוכס לפרופ' הר. הנה (ההרצאה של יאיר מתחילה בדקה ה22).

ג. ומחשבה ליום הזכרון:

יום הזכרון הוא ראש השנה שלנו. כך הוא נקרא למשל בתפילת יעלה ויבוא.
יום הזכרון בעברית מאז תקומת המדינה הוא כמובן יום הזכרון לנופלים במערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.
גם כאן וגם כאן, עוברים לפניו כבני מרון. בחלק מגרסאות המשנה, הנוסח הוא: "כבנומרון", שמשמעה "גדוד". כל באי עולם עוברים לפני האל כחיילים בגדוד.



ד. מכתב לאל מבית הקברות

יום הזכרון שלנו,
ראש וסוף השנה שלנו,
מתחיל פה.
קבר הבן,
השוכב לפניך, היושב במרום
כבן מרון,
בין קברות מטופחים
של בני מרון.
ותחתוך קצבה לכל בריותיך.
ותחתוך

עוד על פסח: פסיקה הלכתית באתר של צהר

א. במסגרת שוטטות סביב הלכות הכשרת כלים, מצאתי את ההלכה הבאה באתר של צהר. ההלכה נוגעת להכשרת בקבוק של תינוק:
"הגעלה
לא לשכוח להגעיל גם את הפיטמות של הבקבוק. שוב: כמה כבר עולה בקבוק לתינוק..... אם הילד גדול ועדיין מתעקש לשתות מבקבוק , הנה בפסח זו ההזדמנות לומר לו שהבקבוק שלו חמץ ואי אפשר להשתמש בו בפסח וכך תרוויחו שתי ציפורים במכה אחת..."

אני עסוק פעמים רבות בשאלה מה מקומה של פסיקה רבנית, ומהו תפקידו של רב. האם הוא multifunctioned? בקי בהלכות כשרות, מייעץ לזוגות וליחידים, בעל דעה הלכתית בנושאים מדיניים?
אם נצמצם את תפקידו של הרב לסוגה ההלכתית של דיני איסור והיתר, דיני שבת ואבלות והלכות נדה, אנו חוטאים לרוח התורה המבקשת להיות תורת חיים ונוגעת בשדרות החיים כולן. ואם נרחיב את תפקיד הרב, נוכל לראות פעמים רבות מאד רבנים המתעסקים בעניינים שלא הוכשרו אליהם מקצועית כלל וכלל. והדברים אמורים גם באשר לבית המשפט העליון או בית משפט אחר הנדרש לסוגיות בהן הדיין רחוק מלהיות מומחה. על העמדה בעניין הרבני פרסם הרב ד"ר מיכאל אברהם מאמר בשם: "מומחיותו של פוסק ההלכה כמעריך מציאות" בכתב העת של רבני צהר. הוא סבור שיש להרחיב את סמכות השקפתם של רבנים גם בעניינים הנראים לא להם.

בין כך ובין כך, נחזור לפסיקה באתר של צהר. שני ציטוטים מפסק הלכה בעניין כשרות:
1. כמה כבר עולה בקבוק לתינוק?
2. אם הילד גדול... הנה הזדמנות... וכך תרוויחו שתי ציפורים...

האם שני השיקולים הם הלכתיים?
האם הם מגלים רגישות לעובדה שתינוק זקוק למספר בקבוקים ולמשפחות לא מעטות בישראל, אין את הכסף לרכוש כמה בקבוקים?

ה"חינניות" שבמרשם הלכתי זה, נגועה בחוסר רגישות והיא בבחינת "כל המוסיף גורע". תכתוב איך מכשירים בקבוק לתינוק. לא צריך להוסיף.

ובהזדמנות קרובה, סקירה קצרה של מאמר קצר על תולדות איסור קטניות.

ולמעוניין בביקורת על צהר של פרסיקו, הנה

מלקחי ליל הסדר

א. המעבר לשעון הקיץ, הלאכול אבל לא לאכול בצהרים של ערב החג ו...נותרת רעב, התפילה הארוכה, החזרה מבית הכנסת וסידור צלחות הסדר, הפלפולים בחלק ה"מגיד", כל אלה מביאים אותך מוכן למרור הרבה יותר מאשר מוכן לחירות. מה אפשר לעשות? להכניס את החג מוקדם, לפי שעון החורף, לחזור מבית הכנסת עם כניסתו, ולהתחיל בסדר. לא רק בשביל הילדים. גם עבור המבוגרים.
ב. חרות קשה.זהו שמו של אחד מספריו של עמנואל לוינס. לוינס- פילוסוף יהודי צרפתי- מדגיש שהיהדות היא דת של בוגרים, לא מציעה פתרונות קסמים. היא מציעה לאדם חרות, אבל חרות קשה. חג החרות מוכיח את צדקתו. הטרחה לקראת החג והמגבלות במהלכו מעידים עד כמה החופש הדתי הוא דיסהרמוני.
ג. חרות בעולם מודרני. העולם המודרני רחוק מלאפשר לנו חרות. אנו משועבדים לעבודה, גם אם איננו רוצים, כי צריך שתי משכורות, ולמה לשכור דירה במחיר מופקע? בואו נקנה דירה במחיר מופקע לא פחות!!
ילדים נמצאים בגן ובביה"ס ובתיכון במשך רוב שעות היום ופוגשים את אחד מן ההורים (במקרה הטוב) למעט שעות של אוכל, מקלחת וקצת תקשורת.
בתוך העולם המערבי, ישנם איים של שפיות בתנועה ששמה slow movement. התנועה הזו מפעילה ערים שנקראות slow cities והן מושתתות על מספר עקרונות. על כך בהזדמנות קרובה ב"ה.
 

הצעה לתוספת לחלק המגיד בהגדה של פסח

הנה

מירון איזקסון: דברים מסוכנים . או: ocd ופסח

עוד שיר שמצטרף לשירה של ע. ארדל, הפעם מכיוון החרדתיות והפיכת הבית למשטר של נקיון. 

כמו שכותב איזקסון: די בנקיון שאינו דייקן וכבר יש כאן מחלה. מילות השיר (בערך) מוצגות להלן. (בערך, כי אביתר בנאי סירסן קמעה, ומי שהעתיקן לשירונט, לא עבר קורס על חשיבות העתקה מדוייקת של נוסחאות).

קראו אותן לשמע הלחן של אביתר בנאי למילים אלו:

בבית גדלים דברים מסוכנים
די בנקיון שאינו דייקן וכבר יש כאן מחלה
הרבה אפשרויות גרות כל כך קרוב

בבית גדלים אפילו רשעים
ומה יעשה במוח רע
בבית לא מרשים לשנות
העייפות לא מניחה לשינה
הכעס לא מרשה להירגע
כל הדברים דורשים להישאר

דברים מסוכנים
די בנקיון שאינו דייקן וכבר יש כאן מחלה
הרבה אפשרויות גרות כל כך קרוב

בבית גדלים אפילו רשעים
ומה יעשה במוח רע
בבית לא מרשים לשנות
העייפות לא מניחה לשינה
הכעס לא מרשה להירגע
הטירוף אינו מתיר רפואה
מה יעשה במוח רע... רע
כל הדברים דורשים להישאר

דברים מסוכנים...