יום ראשון, 28 בדצמבר 2014

לפידומטור- סימן שני לפוסטמודרניזם

א. יש אתר שלוקח נאומים של יאיר לפיד ומכניס להם מילים ביזאריות כמו שוונצים בשיער ומציע נאומים חסרי שחר בשמו.
שם האתר לפידומטור
הרעיון הוא שיאיר לפיד מתמחה באמצעים רטוריים, אך לא בתוכן מאחוריהם.

ב. אלא שזהו סימבול לתהליך משמעותי של אנשי תקשורת ההופכים לפוליטיקאים. הם לא מחפשים להשפיע אלא להיות במרכז. היבריס קוראים לכך, או הפרעת אישיות נרקסיסטית.

כל אלה הם מחוסרי עמדה קבועה, שהרי בתור אנשי תקשורת ביקשו תמיד לעמת את המרואיין או העומד מולם בדעה האחרת ונמנעו- מי פחות ומי יותר- מהבעת דעה מעמיקה ומנומקת בנושאים הרי גורל.

מכאן עולה עוד ביטוי לפוליטיקה פוסטמודרנית(מעבר לעקיפת הדמוקרטיה שבפוסט הקודם) 

לאמור: תנו לי את קולכם ואת הרייטינג שלכם, ואני אקפוץ על עגלת הרייטינג הקרובה למילוי תאוותי
וכבר אין מרכז, ואין ימין ושמאל, וזהו כוחו של פוסטמודרניזם, שמטשטש כל עומק בשם קדושת הנראטיב

ג. [[ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם הפרוייקט החדש ומאיר העיניים של הפרק היומי בתנ"ך- 929- לוקה בכך. השיח המחפש לשתף את כולם, מטשטש קריאות שונות בשם המטרה החשובה של קריאות "נעימות" של התנ"ך.
וגם ההמצאה האווילית של דרשותיו הפוסטמודרניות של הרב שג"ר, וכבר העיר בפשטות ובנוקבות הרב מיכאל אברהם בהרצאה שנשא בערב שעסק בספרו של הרב שג"ר על פוסטמודרניזם שאין כזה דבר פוסטמודרניזם]].

ד. בקיצור, נמאס לי מהשוונצים בשיער או בזקן של יאיר לפיד.





יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

עוקפים את הדמוקרטיה

לאחרונה החל YNET באגרסיביות חדשותית כאשר הוא מפרסם את מסכני ארצנו המתקשים לקנות ולחיות בארץ שממשלתה נתמכת ע"י העיתון החינמי שכבש את המדינה- ישראל היום

לא מזמן קראתי מכתב של הרב יואל בן נון לסופרי השמאל- עוז, גרוסמן וא.ב. יהושע על כך שהם פונים החוצה- לאירופה- במטרה לבלום מהלכים המתרחשים בארצנו ע"י ממשלת ימין (בטח קיצוני(

נוסיף לכך את ציפי לבני ושמעון פרס הפועלים לכבודה של ישראל באירופה במטרה להשפיע על מהלכים פנימיים

מכל אלה עולה חסרונה של הדמוקרטיה. הדמוקרטיה שואפת לשויון בין אנשים, וקולו של אסיר בקלפי זהה לקולו של נשיא המדינה (לפעמים אין סתירה בין שני התפקידים)

אלא מה מגלים שועי ארצנו? שכל הפרחים והפרחות, הקיצוניים ואלו שחושבים אחרת מהם (מן השועים)- כל אלה מובילים אותנו לאבדון, ולכן הם אומרים לעצמם (שאלה מרתקת היא עד כמה הם מודעים לכך ועד כמה הם ישרים עם עצמם) הבה נבנה לנו מגדל וראשו בשמים ובאירופה פן נפוץ על פני כל הארץ

עקיפה זו של הדמוקרטיה מסמנת לדעתי מהלך טבעי החושף את המחיר של הדמוקרטיה, שלעיתים, אין סיבה לשלמו. דמוקרטיה אינה דבר קדוש.
אולם דווקא רוב החורטים על דגלם את קדושת הדמוקרטיה, עוקפים אותה כעת במהלכים שהם בבחינת "נבל ברשות הדמוקרטיה".


בכך לדעתי מנפץ עולמנו הפוסטמודרני את הקודש האחרון: את הדמוקרטיה.