אגדת השבוע- פרשת וירא

אגדת שבת וירא- בְּרכוׂת לאו דווקא בְּרַכּוּת

הפסוקים (בראשית יח, יז- יט)

וַיהוָה, אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו.

המדרש (בראשית רבה פרשה מט)

אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים.

מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים –

אָמַר לָהֶם: בָּרֵכוּ.

אָמְרוּ לוֹ: מָה נְבָרֵךְ?

אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ: "בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ".

אִם מְקַבֵּל עָלָיו וּבֵרַךְ – הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ,

וְאִם לֹא – הָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן מָה שֶׁעָלֶיךָ.

וְאָמַר לוֹ: כַּמָּה יֵשׁ לְךָ עָלַי?

אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כַּד יַיִן – בְּכָךְ וְכָךְ, לִיטְרָא בָּשָׂר בְּכָךְ וְכָךְ, כִּכַּר לֶחֶם בְּכָךְ וְכָךְ.

מִי נוֹתֵן לְךָ יַיִן בַּמִּדְבָּר?

מִי נוֹתֵן לְךָ בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר?

מִי נוֹתֵן לְךָ לֶחֶם בַּמִּדְבָּר?

מִשֶׁרָאָה צָרָה זוֹ (כלומר שהוא בצרה משום שעליו לשלם) – הָיָה מְבָרֵךְ וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט) –  בַּתְּחִלָּה צְדָקָה וּבַסּוֹף מִשְׁפָּט.

המדרש שם לב לביטויים המנוגדים בתפיסתו- צדקה ומשפט. הצדקה היא אקט רך ומעודן- לפנים משורת הדין, כאשר שורת הדין היא המשפט.

יש לציין שבמקרא ואף בתפילת עמידה, צדקה היא צדק הוא משפט.

לאחר שנתקבעה מצוות הצדקה הפכה הצדקה להיות הופכית למשפט.

המדרש מתבסס על המסופר על אברהם בתחילת הפרק שהוא מכניס אורחים (מלאכים) ונותן להם לאכול, ועל התפיסה הרווחת שאברהם הוא הראשון שמפיץ את שם ה' בעולם.

בעיניים שלנו היום אברהם הוא מחזיר בתשובה הפוקח את עיני העוברים ושבים שאינם יודעים לברך ואינם יודעים את מי לברך.

דרכו מתחילה ברכות- באירוח, ומסתיימת בתביעה מהאדם לברך או לשלם ממון. נראה שהמדרש אף מתבסס על הנאמר על אברהם בפסוק הקודם ש"נברכו בו כל גויי הארץ".  גויי הארץ- עמי הארץ- יברכו על ידי אברהם את ה'. נברכו בבניין נפעל הסביל המציג את המברכים כאלו שהם סבילים לברכה, מברכים אותה בעל כרחם.

אברהם הוא מחנך. הוא מתחיל בסגנון רך את המציע ללא מגבלות את מרכולתו, ובשלב הבא כבר מצפה מן האורחים להכיר בה'.

אגב, לפי דרכנו למדנו שההתמקדות היא בברכה שאחרי האוכל, כפי שכתוב בספר דברים: "ואכלת ושבעת וברכת את ה'...". האורחים נדרשים לברך אחרי האוכל, ואיננו יודעים האם זה אקט חינוכי או שמא הדבר משקף את קדימותה של ברכת המזון לברכות הנהנין.

סיפור זה על אברהם מופיע במדרש קודם לפרשת לך לך סביב מפגשו של מלכי צדק מלך שלם עם אברהם. בעקבות ברכת מלכי צדק "ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ" (בראשית יד, יט). שם המדרש עסוק בשאלה מה משמעות המלה קונה ביחס לה'? ממי ה' קונה את השמים ואת הארץ?

גם כאן חשוב לדעת שבלשון המקרא לשרש ק.נ.ה משמעות של בריאה שנותרה בלשון תפילת העמידה "קונה הכל" ובליל שבת "קונה שמים וארץ".

לאחר הסבר של ר' אבא בר כהנא שלא נתמקד בו, אומר ר' יצחק שמי שקונה שמים וארץ זה לא ה' אלא אברהם. אברהם- בהכרתו את ה' לעוברים ושבים הבאים לאכול אצלו- נעשה שותף לה' בבריאת העולם. ברוך אברם לאל עליון ואברם הוא זה שקונה שמים וארץ.

מעבר לפירוש המהפכני לפסוק זה, כיצד המדרש עונה על השאלה ששאל?

יש אפשרות להבין שהמדרש חוזר להביא את המלה קונה במשמעות "בורא" ואז לא צריך להבין "ממי קנה אברהם"? אלא "את מה קנה אברהם" ואברהם קנה/ברא שמים וארץ יחד עם ה'.

אך אם נבין קונה כפשוטו בלשון חכמים, ניתן להציע בדוחק שהמדרש הקצר בפיו של ר' יצחק מתבסס על המדרש אצלנו בו מפורט שאברהם עושה עיסקה עם האוכלים אצלו: "שלמו או ברכו"!

כך הוא קונה מהם ברכות תמורת האירוח, וכך הוא קונה שמים וארץ, קונה ברכות לה' הבורא שמים וארץ.

ונחתום בשאלת מקורו של המדרש: האם מקורו בפרשתנו- פרשת וירא- או בפרשת לך לך בפגישת אברם עם מלכי צדק?

ע"פ הדברים האחרונים שאמרנו המדרש הקצר ב"לך לך" מתבסס על המדרש המפותח בפרשתנו, אולם ניתן לראות גם כיוון הפוך. המדרש שלנו מזכיר לחם ויין המוצעים לאירוח, ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם יין. אף זו! בשני עדי נוסח (האמת ניתנת להיאמר שאינם מבכירי כתבי היד של המדרש) ברכת האורחים היא "ברוך אל עליון שאכלנו משלו", כלשונו של מלכי צדק.

לכן, יתכן שמקור המדרש בפרשת לך לך או שלכל הפחות הוא מתבסס על מפגשו של אברהם עם מלכי צדק.

בנוסף יש לקחת בשיקול את מוסר המדרש אצלנו- ר' עזריה בשם ר' יהודה- ואת מוסר המדרש בפרשת לך לך, ר' יצחק. על ר' עזריה, ראו: ח. אלבק, מבוא לתלמודים, עמוד 400 והערה 400 (לא התבלבלתי), ואם כהצעתו, הרי שר' יצחק (סתם ר' יצחק הוא ר' יצחק נפחא) קודם לר' עזריה, והמדרש שלנו (פרשת וירא) אכן קודם למדרש לך לך.