כבודה של הרבה

בשבת האחרונה התפרסם מאמרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם: הדרה שיוצרת בינוניות

להלן הערתי למאמרו:

עורך מוסף שבת מציין בעמוד פתיחת המוסף כי "הרב מיכאל אברהם לא מוצא כמעט נשים הראויות לתפקיד רבני", ובכך הוא מדגיש את הפרובוקטיביות שבמאמרו של אברהם על פני שני עניינים חשובים לא פחות שמופיעים בתחילתו.

הראשון הוא קביעתו של אברהם שאין מגבלה הלכתית למינוי נשים לתפקידי שררה שונים, ובכללם רבנות.

השני הוא הדגשת התופעה של הדרת נשים מפרסום מאמרים בכתבי עת תורניים, מטעמי שמרנות קיצונית.

ובאשר לבינוניות: אברהם טוען שרובן של הנשים להערכתו אינן ראויות לתפקיד רבות קהילה. הוא מטעים כי אלה שמבקשות לעשות כן (ואינן ראויות) יכולות אולי לאסוף מקורות ממאגרי מידע שונים ולתת תשובה לשאלות הלכתיות בסיסיות; אך, לדעתו, (כך "מקובלנו") רב בישראל צריך להיות למדן, הוא אמור להיות בעל יכולת ליצור יצירה תורנית- הלכתית בעיקרה- ברמה טובה, ולתת שיעור תלמודי בעיון.

אלא ש"מקובלנו" זה של אברהם כבר לא כל כך מקובל. להערכתי הלא בדוקה, רוב בעלי הבתים ובעלות הבתים בציבור הציוני דתי אינם מעוניינים ברב למדן הנותן שיעור תלמודי בעיון. הם מעוניינים ברגישות אנושית, בהכוונה רוחנית, בשיעורים מעניינים ולעיתים בהתערבות מושכלת בסוגיות שהן בבחינת "אגדה למעשה". את אלה יכולה וראויה להגיש אשה שדף הגמרא אינו זר לה והיא עושה שימוש מושכל ברשת ולעיתים אף בזרועות האקדמיה (אברהם כהרגלו מבטל את תרומת הנשים שפונות לאקדמיה לעולם הלמדני; "אנחנו שולחים את הנשים שרוצות להתקדם בתחום התורני לזרועות האקדמיה, ואז מתפלאים שאין נשים למדניות...").

רובו של הציבור אינו מחפש ברב הקהילה פוסק או מגיד שיעור תלמודי בעיון. את זה אפשר להשיג באמצעות הרשת. בקהילה שאינה וירטואלית, הצמא הוא- לעיתים קרובות- שונה. ראוי להן לקהילות להיות מונהגות ע"י נשים בשל נשיותן (וסמי מכאן ענייני מגדר).

רבה ראויה לקהילה היא אשה אוהבת תורה, חריפה, מוסרית, היודעת נפש אדם ונפש משפחה. רבה של קהילה כבודה בבית פנימה: יש לה מהלכים בחינוך, במקומו של הגבר בעולם בו הוא שב לביתו- על פי רוב- לעת ערב ואינו מגדל את ילדיו, במקומה של אשה הנושאת בעול השוויון המדומה ובעול המשפחה; ומשום שכבודה בבית פנימה, היא ראויה להשמיע זאת בקול חוצות, בבית הכנסת מעבר למחיצה, בשיעור למדני או בדבר תורה, ובמהלכים שמאחורי הקלעים, מהלכים שמקובלנו שהיו ועודם חלק מתפקידם של רבני קהילות.

ללמדנים רבים- לאברכים טובים מאד ומעלה- חסרה לעיתים קרובות בינה שבהובלת קהילה, בהתמודדות עם עניינים שבבית פנימה. לכן, ראוי להן לנשים להשמיע קולן מעבר למחיצה בענייני הרוח. מי יודע? אולי כך יגבר הצמא שלהן ושל הציבור לשיעורים למדניים מפיהן ומפי כתבן.

אך גם אם הצדק לא רק בהערכותיו של אברהם אלא גם בתפיסת רב הקהילה, עדיין יש להצר על סגנונו.

דווקא משום שהוא מעודד את מאבקן המוצדק של נשים לשויון ולהכרה היה עליו לא רק לסמן את מצבו העגום של הלימוד הנשי, אלא להציע הצעה, להשמיע קול קורא ולא רק להודות ביושר על הבינוניות.