עניין החופשות הרבות והארוכות מטלטל משפחות רבות.
מספר ימי החופשה הניתן ברוב מקומות העבודה קטן משמעותית מזה שבמערכת החינוך, וכך הורים מממנים עוד ועוד קייטנות, ומתייחסים לחופשות ולילדים כאל נטל.
ישנן מספר רעות חולות האחראיות לכך.
הראשונה, שוק העבודה התובעני. שוק העבודה תובע שתי משרות מלאות מן ההורים כאשר אחת מהן מסתיימת ע"פ רוב בשעות הערב, והאם מסיימת ע"פ רוב בשעות אחה"צ. התובענות הזו הופכת את התקשורת במשפחה לתקשורת של "להספיק". להספיק לשים את הילדים בגן, להוציא אותם מהגן, להספיק לתקשר איתם ועוד הספקים אחרים. כל המשפחה "ספוגה" בחוסר הסבלנות הזה, מה עוד שלרוב העבודה ממשיכה בבית באמצעות המכשירים הניידים, שמספקים לנו גם עבודה וגם נסיונות רגיעה מהעבודה בעזרת קבוצות תמיכה פייסבוקיות, גלישה בYNET, או למצער דיונים אינטרנטיים בתחום הרוח והנפש.
שינוי בדפוסי העבודה והתקשורת המשפחתית משמעותי מאד, אולם לא לכך נועד פוסט זה.
הרעה החולה השניה קשורה למערכת החינוך. החופשות מוגזמות באורכן ואינן תורמות לתלמידים.
ובאשר לברבורים אודות שחיקת המורים: עובדים סוציאליים אינם נשחקים עם משרה הרבה יותר מלאה ופחות חופשות?
ומה עם שנת ההשתלמות של המורים שאין דומה לה בשום מגזר אחר (למעט ההוראה האקדמית)?
בנוסף, יש לחלק בין שחיקת המורים המקצועיים לזו של המחנכים. המחנכים עובדים הרבה יותר קשה מן המורים המקצועיים. הם נתונים בין פטיש ישיבות המחנכים והברבורים האינסופיים עם מנהלים, מורים ומה שביניהם, לבין סדן ההורים הבאים- לעיתים קרובות- בטרוניא על אזלת יד המחנך שלרוב עומדת מאחוריה אזלת יד ההורה.
מנגד ניצב המורה המקצועי. גם אם הוא משקיען ומכין מדי שנה מערכי שיעור (לאותו נושא...), מתבטלים לו שיעורים רבים. גם הקשר עם ההורים וההנהלה קטן משמעותית מזה של המחנך. לעיתים, מורים מקצועיים מלמדים במספר תיכונים, ובכך הם אינם שייכים לכל בית ספר, אלא פוסחים על שני הסעיפים.
לכן אני מציע שמדרג ימי החופשה יהיה תלוי בפרמטר נוסף על זה שהוצע בפוסט קודם.
המחנכים יצאו לחופשות ארוכות יותר מאלה של המורים המקצועיים.
במהלך החופשות המורים המקצועיים יתגברו את התלמידים ויטלו פיקוד על הנעשה בבית הספר.
ממילא מעורבותם תגדל, וממילא משרת המחנך תהפוך לדבר יותר נחשב ונחשק, בשל ההערכה למאמציו ובשל ריבוי ימי החופשה של המחנך.
בכך יצומצמו ימי החופשה, יתקיים שויון בנטל בין המורים המקצועיים לבין המחנכים, ולא יהיה צורך בכניסת סטודנטים או כל מיני גורמים זרים לבתי הספר בתקופת הביניים שבה לא יהיו לימודים רגילים אך גם לא יהיו חופשות (כך הציע שר החינוך זה מכבר).
בודאי שישנם דברים שזוקקים התייחסות נוספת: מה עם מחנך שהוא גם מורה מקצועי? כמו כן, אני מדבר מנקודת מבט של מורה בתיכון. מה עם חטיבות הביניים ועם בתי הספר היסודיים?
יבואו מורים השייכים למערכות אלה ויאמרו את דברם בכנות ובאחריות.
הגיע הזמן שהדרישה לקיצוץ משמעותי בימי חופשות המורים והתלמידים תגיע מלמטה, מן המורים.
מספר ימי החופשה הניתן ברוב מקומות העבודה קטן משמעותית מזה שבמערכת החינוך, וכך הורים מממנים עוד ועוד קייטנות, ומתייחסים לחופשות ולילדים כאל נטל.
ישנן מספר רעות חולות האחראיות לכך.
הראשונה, שוק העבודה התובעני. שוק העבודה תובע שתי משרות מלאות מן ההורים כאשר אחת מהן מסתיימת ע"פ רוב בשעות הערב, והאם מסיימת ע"פ רוב בשעות אחה"צ. התובענות הזו הופכת את התקשורת במשפחה לתקשורת של "להספיק". להספיק לשים את הילדים בגן, להוציא אותם מהגן, להספיק לתקשר איתם ועוד הספקים אחרים. כל המשפחה "ספוגה" בחוסר הסבלנות הזה, מה עוד שלרוב העבודה ממשיכה בבית באמצעות המכשירים הניידים, שמספקים לנו גם עבודה וגם נסיונות רגיעה מהעבודה בעזרת קבוצות תמיכה פייסבוקיות, גלישה בYNET, או למצער דיונים אינטרנטיים בתחום הרוח והנפש.
שינוי בדפוסי העבודה והתקשורת המשפחתית משמעותי מאד, אולם לא לכך נועד פוסט זה.
הרעה החולה השניה קשורה למערכת החינוך. החופשות מוגזמות באורכן ואינן תורמות לתלמידים.
ובאשר לברבורים אודות שחיקת המורים: עובדים סוציאליים אינם נשחקים עם משרה הרבה יותר מלאה ופחות חופשות?
ומה עם שנת ההשתלמות של המורים שאין דומה לה בשום מגזר אחר (למעט ההוראה האקדמית)?
בנוסף, יש לחלק בין שחיקת המורים המקצועיים לזו של המחנכים. המחנכים עובדים הרבה יותר קשה מן המורים המקצועיים. הם נתונים בין פטיש ישיבות המחנכים והברבורים האינסופיים עם מנהלים, מורים ומה שביניהם, לבין סדן ההורים הבאים- לעיתים קרובות- בטרוניא על אזלת יד המחנך שלרוב עומדת מאחוריה אזלת יד ההורה.
מנגד ניצב המורה המקצועי. גם אם הוא משקיען ומכין מדי שנה מערכי שיעור (לאותו נושא...), מתבטלים לו שיעורים רבים. גם הקשר עם ההורים וההנהלה קטן משמעותית מזה של המחנך. לעיתים, מורים מקצועיים מלמדים במספר תיכונים, ובכך הם אינם שייכים לכל בית ספר, אלא פוסחים על שני הסעיפים.
לכן אני מציע שמדרג ימי החופשה יהיה תלוי בפרמטר נוסף על זה שהוצע בפוסט קודם.
המחנכים יצאו לחופשות ארוכות יותר מאלה של המורים המקצועיים.
במהלך החופשות המורים המקצועיים יתגברו את התלמידים ויטלו פיקוד על הנעשה בבית הספר.
ממילא מעורבותם תגדל, וממילא משרת המחנך תהפוך לדבר יותר נחשב ונחשק, בשל ההערכה למאמציו ובשל ריבוי ימי החופשה של המחנך.
בכך יצומצמו ימי החופשה, יתקיים שויון בנטל בין המורים המקצועיים לבין המחנכים, ולא יהיה צורך בכניסת סטודנטים או כל מיני גורמים זרים לבתי הספר בתקופת הביניים שבה לא יהיו לימודים רגילים אך גם לא יהיו חופשות (כך הציע שר החינוך זה מכבר).
בודאי שישנם דברים שזוקקים התייחסות נוספת: מה עם מחנך שהוא גם מורה מקצועי? כמו כן, אני מדבר מנקודת מבט של מורה בתיכון. מה עם חטיבות הביניים ועם בתי הספר היסודיים?
יבואו מורים השייכים למערכות אלה ויאמרו את דברם בכנות ובאחריות.
הגיע הזמן שהדרישה לקיצוץ משמעותי בימי חופשות המורים והתלמידים תגיע מלמטה, מן המורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה