יום חמישי, 5 ביוני 2014

למה אני נטפל לרב דרוקמן

א. בערב יום ירושלים פרסמה ישיבת ההסדר בה למדתי בעבר כי תלמידי ובוגרי הישיבה מוזמנים לשיעור של הרב דרוקמן, שיעור שהיה מיועד למספר ישיבות הסדר
שלחתי מייל למנהל הישיבה והתרעתי על כך שיכולים היו למצוא מספיק רבנים אחרים להרצות ביום ירושלים לתלמידי הישיבה.
בעבר, גם אני ביקשתי להימנות על אלו הרואים בעיקר את זכויותיו של הרב דרוקמן בסוגיית פרס ישראל.
כיום- אני חושב שיש להימנע מלשמוע שיעורים שלו בעיקר משום חילול כבודם של נפגעי עבירות מין ע"י רבנים ואנשי סמכות. התמיכה הלא מסוייגת של הרב דרוקמן ב(רב) מוטי אלון, גם לאחר הוקעת פורום תקנה את האיש, מראה דבר אחד: הוא רגיש הרבה יותר לרבנות ולכבודה של תורה (בעיניו המסומאות) מאשר לכבודם של אנשים שנפגעו מדמויות אלה.
הואיל ומדובר בבעיה חוזרת אצלו (קופולוביץ ואח"כ אלון), נפגעי תקיפה מינית המבקשים להיכלל בציבור הדתי, מקבלים סטירת לחי מהדהדת בכל הכרה ברב דרוקמן כאדם שכיום יש לשמוע את לקחו. (ואמנם, פרס על העבר- כן; שמיעת לקחו בהווה- לא).
כבודם של נפגעים ויכולתם למחות על פגיעה בהם ובאחרים תלויים גם תלויים בהחלטת רבני ישיבות לשלוח את צאן מרעיתם לשיעור מפי הרב דרוקמן. אינני פוסל זכויותיו ורובי תורתו, אולם ע"פ התנהלותו הסדרתית, המאכזבת והשטחית בפרשת אלון, אין לו מקום בשלב זה להימנות על מנהיגי הציבור הדתי. ומודה ועוזב- ירוחם.

ב. אוסיף עוד שחששתי לשלוח מייל זה בתפוצה כללית לשאר בני הישיבה ורבניה מחשש מחרון אף ומתגובה נזעמת של ראש הישיבה ואחרים על כך שאני מבזה תלמידי חכמים. מדהים שיראה זו ("את ה אלהיך תירא- לרבות תלמידי חכמים") ממשיכה ללוות אותי, אבל לא מהמקום של כבוד חכמים אלא מהמקום של חשש להיזרק מחבורת האורתודוקסיה.
אם אשים את היראה בצד, אני סבור שאנו נמצאים בעידן של סוף עולם הרבנים, וזה יהיה אחד ממרכיבי הפילוג בין הציבור הדתי הלאומי; צד אחד ילך אחר בנט ורבני צוהר, וצד אחר ילך אחר רבו (בעיקר אסכולת הר המור; הרב גינצבורג ראוי אף הוא להימנות כאסכולונת נוספת).
גם עניינו של פוסט זה מעיד על מגמתי. בעוד שרבותיי והרב דרוקמן מדגישים את כבודם של תלמידי חכמים, אני מדגיש את כבודו של נער או בוגר שפגעו בו והוא נחנק בשתיקתו. ויבואו תלמידי ישיבות ההסדר לשעבר (בירוחם ובכלל) הפעילים בקו לסיוע לנפגעי תקיפה מינית ויאמרו את דברם.

ג. חלק לא מבוטל מן המגמה לאי השתקת קולות הנפגעים, מובל ע"י קבוצת הפמיניסטיות הדתיות ללא חוש הומור (פדלחושיות). לפני מספר חדשים השתתפתי בשיעור של הרב יהודה ברנדס למורים לאזרחות. השיעור עסק בזכויות אדם ביהדות(הרב ברנדס פרסם ספר בנושא זה), ובמסגרת השיעור כינה הרב ברנדס בטון ארסי את התנועה הפמיניסטית "פמיניזמוס" כשהוא אומר שמאחורי כל אשה פמיניסטית לוחמת עומדים הדפוסים הקבועים של יחסים בין גברים לנשים, והכל יוצא בבית. גם אם הרב ברנדס תאר את התופעה הרווחת, אינני סבור שזו התופעה הנורמלית, ואני בטוח שבביזוי הפמיניזם הוא שכח את תרומתה של התנועה לכל הנפגעים והנפגעות שאין להם מנחם ואין להם פה.
הרב ברנדס הפליא אותי (לא בציניות שלו) בנחרצות שלו, אולם יתכן שמאחור רב מלומד במתינות אקדמית, ניצבת בערות באשר לתרומת המוחות (בעיקר נשים: ראו כאן וכאן).

אין תגובות:

פרסום תגובה