מצ"ב מאמר של הרב זאב ויטמן על הרב אלישיב.
מן המאמר הדן בפסיקותיו ניכר שגדולי הרבנים מכל הציבור התייחסו לדבריו ולשיקול דעתו בכובד ראש.
לפניכם- מתוך המאמר- דברי הסיום על הרב אלישיב:
זכה הגרי"ש אלישיב זצ"ל להתוות לעם ישראל על כל מגזריו ועל כל פלגיו את הדרך אשר ילך בה. בכל יום ויום הצטופפו בחדר הכניסה הקטן שלפני חדרו עשרות יהודים פשוטים יחד עם הרבה מאוד רבנים חשובים מכל קצוות העולם ומכל המגזרים, כולל רבנים שעמדו בראשי מערכות גדולות ורבנים האחראים על עיצובה של ההלכה במגזרים רחבים של עם ישראל, שהביאו בפני הרב את השאלות המסובכות והמורכבות והקשות ביותר בכל תחומי התורה כולה, כולל שאלות של פיקוח נפש, והכרעות שחרצו גורלות ועיצבו קהילות שלימות. בדקות הספורות שזכה כל אחד מהרבנים הללו להיכנס לחדרו הצנוע של הרב נפשטו כל ספקותיו ונענו כל שאלותיו, וקביעותיו של הרב הפכו לנכסי צאן ברזל בהלכה הנוהגת כיום בעם ישראל – בארץ ובתפוצות. זכה עם ישראל להסתופף במשך עשרות שנים בצילו של רב ענק בתורה ובמידות, שהתמדתו והליכותיו וצניעותו הביאו לכך שנפסקה בדרך כלל הלכה כמותו, והכרעותיו התקבלו כמעט ללא עוררין. תנצב"ה.
אם נשווה את הדברים האמורים לפוסט קודם בו עסקנו בדמותו של הרב אלישיב, נתקשה לצייר לעצמנו תמונה ברורה.
הרבה פעמים קשה לצייר תמונה כזו הואיל ועל אנשים בכלל- ועל בולדוזרים בפרט- יש כמה דרכים להסתכל;
אפשר להביט על המפעלים הגדולים שהם מקימים אבל אפשר להתבונן על מי שנקבר ונפצע בתהליך הבניה.
בעיני, זהו ההבדל הבין שמאל לימין בהיבטים הפוליטיים והחברתיים.
אז מיהו הרב אלישיב? זה המשחיר את פניו כעורב לבני ביתו, או זה המאיר פנים לכל הפונה אליו ודן ברצינות תהומית בענייניו? זה הנושא פניו לציבור ולאלהיו או זה שאינו נושא פניו לבני ביתו?
מקריאה של סיפורי חסידים ורבנים בעלוני בתי הכנסת ובכלל אני מגלה שוב ושוב שגדולתו המוסרית של חכם בסיפור מסוים באה כמעט תמיד על חשבון מישהו. לפעמים זהו לקח מוסרי אותו החכם בא ללמד, אבל פעמים רבות יש אנשים קרובים המשלמים את מחיר הלקח. כך שמאחורי הלהט ומוסר ההשכל של הסיפור חבוי סיפור אחר, פרוזאי ופשוט, על "מחירה של תורה" (לשון הרב פרופ' א"ש רוזנטל במאמרו "על דרך הרוב").
מאחורי מלחמה בדרום הארץ חבויים ילדים שהעסק של ההורים שלהם סגור. להורים אין כוחות וכסף לקנות לילדים נעליים חדשות לקראת החורף, ומה שמעסיק את הילד זו בעיקר הבושה ביחס לחבריו.
מאחורי הסיפורים המרטיטים בהם אנו מולעטים, מסתתרים חיי יום יום של אנשים שלא שואלים אותם שלום ומה שלומך, של אנשים מודרים (מונח שטבעה הפסיכולוגיה המודרנית).
איך כתב קאמי ב"מיתוס של סיזיפוס"? שבחירתו של אדם לסיים את חייו תלויה בדברים שחופרים תחתיו ("חופרים" כמובן לא במשמעות מן הסלנג). הדברים שחופרים תחתנו לא מגיעים לחדשות. ולא מדברים עליהם כשמחכים בתור לשאלת רב גדול בתורה על חיידקים ועל כוורות בשנת שמיטה.
מן המאמר הדן בפסיקותיו ניכר שגדולי הרבנים מכל הציבור התייחסו לדבריו ולשיקול דעתו בכובד ראש.
לפניכם- מתוך המאמר- דברי הסיום על הרב אלישיב:
זכה הגרי"ש אלישיב זצ"ל להתוות לעם ישראל על כל מגזריו ועל כל פלגיו את הדרך אשר ילך בה. בכל יום ויום הצטופפו בחדר הכניסה הקטן שלפני חדרו עשרות יהודים פשוטים יחד עם הרבה מאוד רבנים חשובים מכל קצוות העולם ומכל המגזרים, כולל רבנים שעמדו בראשי מערכות גדולות ורבנים האחראים על עיצובה של ההלכה במגזרים רחבים של עם ישראל, שהביאו בפני הרב את השאלות המסובכות והמורכבות והקשות ביותר בכל תחומי התורה כולה, כולל שאלות של פיקוח נפש, והכרעות שחרצו גורלות ועיצבו קהילות שלימות. בדקות הספורות שזכה כל אחד מהרבנים הללו להיכנס לחדרו הצנוע של הרב נפשטו כל ספקותיו ונענו כל שאלותיו, וקביעותיו של הרב הפכו לנכסי צאן ברזל בהלכה הנוהגת כיום בעם ישראל – בארץ ובתפוצות. זכה עם ישראל להסתופף במשך עשרות שנים בצילו של רב ענק בתורה ובמידות, שהתמדתו והליכותיו וצניעותו הביאו לכך שנפסקה בדרך כלל הלכה כמותו, והכרעותיו התקבלו כמעט ללא עוררין. תנצב"ה.
אם נשווה את הדברים האמורים לפוסט קודם בו עסקנו בדמותו של הרב אלישיב, נתקשה לצייר לעצמנו תמונה ברורה.
הרבה פעמים קשה לצייר תמונה כזו הואיל ועל אנשים בכלל- ועל בולדוזרים בפרט- יש כמה דרכים להסתכל;
אפשר להביט על המפעלים הגדולים שהם מקימים אבל אפשר להתבונן על מי שנקבר ונפצע בתהליך הבניה.
בעיני, זהו ההבדל הבין שמאל לימין בהיבטים הפוליטיים והחברתיים.
אז מיהו הרב אלישיב? זה המשחיר את פניו כעורב לבני ביתו, או זה המאיר פנים לכל הפונה אליו ודן ברצינות תהומית בענייניו? זה הנושא פניו לציבור ולאלהיו או זה שאינו נושא פניו לבני ביתו?
מקריאה של סיפורי חסידים ורבנים בעלוני בתי הכנסת ובכלל אני מגלה שוב ושוב שגדולתו המוסרית של חכם בסיפור מסוים באה כמעט תמיד על חשבון מישהו. לפעמים זהו לקח מוסרי אותו החכם בא ללמד, אבל פעמים רבות יש אנשים קרובים המשלמים את מחיר הלקח. כך שמאחורי הלהט ומוסר ההשכל של הסיפור חבוי סיפור אחר, פרוזאי ופשוט, על "מחירה של תורה" (לשון הרב פרופ' א"ש רוזנטל במאמרו "על דרך הרוב").
מאחורי מלחמה בדרום הארץ חבויים ילדים שהעסק של ההורים שלהם סגור. להורים אין כוחות וכסף לקנות לילדים נעליים חדשות לקראת החורף, ומה שמעסיק את הילד זו בעיקר הבושה ביחס לחבריו.
מאחורי הסיפורים המרטיטים בהם אנו מולעטים, מסתתרים חיי יום יום של אנשים שלא שואלים אותם שלום ומה שלומך, של אנשים מודרים (מונח שטבעה הפסיכולוגיה המודרנית).
איך כתב קאמי ב"מיתוס של סיזיפוס"? שבחירתו של אדם לסיים את חייו תלויה בדברים שחופרים תחתיו ("חופרים" כמובן לא במשמעות מן הסלנג). הדברים שחופרים תחתנו לא מגיעים לחדשות. ולא מדברים עליהם כשמחכים בתור לשאלת רב גדול בתורה על חיידקים ועל כוורות בשנת שמיטה.
