משהו תופס אותי ברטוריקה של חברי כנסת שונים ב"יש עתיד". כולם באו לשנות, הם מדברים על הצורך להפסיק להתבוסס בעבר ועל הפניה אל העתיד, ובכל זאת- אני לא מאמין להם. למה?
א. העיקר הוא העתיד.
שמעתי את השר פירון ביד ושם בקיץ האחרון. בכנס בפני אלפי מורים אמר השר שהגיע הזמן שנפסיק להתבונן בקורבנות של השואה ונפנה אל העתיד. די מבחינתו להתמקדות בתהליך ההכלה של הקורבנות ובמבט על ה"צאן לטבח". זה תוקע אותם ואותנו, ופסיכולוגים- מן הסתם- יוכיחו.
דבריו של לפיד מהדהדים את דברי הראי"ה קוק שהצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק.
אלא שהראי"ה קוק, היה אדם הלכתי וחלק משמעותי מכתביו עוסק בהלכות שפיר ושליה.
הביקורת על פירון היא שאינו איש מעשה. הוא בולדוזר שנדלק על רעיון, חושב עליו קצת, מדבר עליו בפני הרבה אנשים, רואה את הברק בעיניהם, וממשיך הלאה.
ישו בדרשת ההר טוען שלא בא לגרוע מחוקי התורה אלא להוסיף, אך הנצרות- במיוחד לאחר גלגוליה הפאוליניים- פונה אל העתיד ואל הברית החדשה, וממעטת לעסוק בחוק. היא עסוקה במהות, ולא ברוטינת החוק המשעממת אשר כובלת את האדם ומרחיקה אותם מטעמם הראשוני.
בעיניי- פירון כסמל לאנשי יש עתיד- בא לעבוד, אך בעיקר לעסוק במהות. הייתי אומר שהוא רואה בתפקידו "שרות משמעותי" (על משקל "למידה משמעותית"), אך כל איש מלומד למחצה יודע שהדרך אל הלמידה המשמעותית עוברת בהמון משעולים שהרלוונטיות שלהם אינה ברורה בכלל: לחיי האדם או למקצועו במישרין.
ב. ויאמינו ביאיר.
חה"כ עדי קול החליטה להצביע בעד חוק המשילות למרות התנגדותה לחוק זה בתואנה הבאה:
"אצביע היום בעד. בעד יאיר לפיד. לא ״שר האוצר״, לא ״המנהיג״, האיש.
אם הייתם מכירים אותו, הייתם עושים כמוני.
שיהיה לכולנו בהצלחה".
אלמוג בהר "שטף אותה" ב
דברים הבאים.
הטענה שלה היא שהיא הולכת אחרי אדם שהיא מעריכה. שהיא מחוייבת אליו.
ממש "אותו האיש". אנחנו הולכים אחריו בגלל הרטוריקה שלו. בגלל דברים שאמר.
אגב, רטוריקה זו מאפיינת כיום חלק מחסידי חב"ד המאמינים במשיחות הרבי האחרון. הם מסתמכים על דברים שאמר!
ג. אמצעים רטוריים. או: כשהאמצעי הופך למטרה.
לפני שנה הועלה אתר בשם
לפידומטור. האתר הסאטירי לוקח נאומים של לפיד ומציע לאנשים להכניס מילים משלהם, וכך יקבלו נאום מוכן. כאשר לימדתי את תלמידיי ללשון על אמצעים רטוריים, הצגתי בפניהם את האתר הזה. בעצם, טענתם של יוצרי האתר היא שיאיר לפיד הוא אדם שכוחו באמצעים הרטוריים היוצאים מפיו. אריזת המתנה שלו כל כך יפה שאין צורך לרוב האנשים לפותחה ולהסתכל פנימה. הוא יודע לדבר על דברים ובכך הוא שובה את לבנו. אולם המימוש של הדיבור בחיי המעשה קשה עליו. למעשה, כל חייו היה איש של דיבורים בכתב ובע"פ.
מרגלא בפיו של הרב יהודה ברנדס שאין כזה דבר מטא-הלכה. החוק מפגיש בין ערכים ומכריע מה גובר על מה. זו ההלכה ואלו הם ערכיה. אין ערכים מחוץ להלכה. ההכלה מגשימה את הערכים בהפגישה ביניהם ובדרישתה להכריע במציאות איזה ערך גובר.
בדומה קבע הרב מרדכי ברויאר ז"ל ביחס לשיטת הבחינות שפשט המקראות הוא הערך הבלתי ניתן ליישום ומדרשם הוא יישום המקראות במציאות.
ד. שמונה עשר השליחים והבשורה ע"פ יאיר.
אנשי העתיד הם אנשים שעוסקים כל הזמן ברצף בערכים ובדיבור עליהם תוך הצגת מצגות על יישומם ותוך נתינת מקום ראשון לתקשורת ולקשר עם הבוחרים (חה"כ ביש עתיד אמורים להקדיש כמחצית השעה ביום לפייסבוק שלהם בכדי לתקשר עם בוחריהם).
לכן אני מתקשה להאמין לשר פירון. אני לא רואה אותו מחנך כיתה (כשהיה בתחילת דרכו בתיכון הימלפרב) לאורך שנה רצופה עם רישום תלמידים, שיחות אישיות וקשר עם הורים. אני לא רואה אותו עוסק באפור ובמה שמושך אותי למטה כמה פעמים בשנה. אני לא רואה אותו איש של שגרה. אני רואה אותו איש של חזון, של דיבור על ערכים אבל לא של יישומם. אלא שאני לא קונה חזון. חזון ללא מציאות סיזיפית לא שווה כלום. בחזון לא מתקיים מפגש בין ערכים. לא מתקיימת התנגשות ביניהם. רק במציאות.
לא הייתי עושה כמו עדי קול. אם יש משהו שאדם אותו אני מעריך נוהג בו בשונה מדעתי, לא אבטל דעתי מפני דעתו, ולא אכתוב בסוף הפוסט שלי "שיהיה לכולנו בהצלחה". הסאב-טקסט הוא של זילות במילים.
ומן השר לפיד אני למד שכריזמה מאפשרת בחיים- ובמיוחד באלו המודרניים- להעיב על כל צורך בכישורי עבודה והתמדה הנדרשים מכל תלמיד בית ספר ומעובד במסגרת כלשהי- מנהל או פועל פשוט.
בקיצור, יש משהו בנצרות הזו שתופס אותי, אבל לא מצליח לשכנע אותי. אני אוהב דיבורים יפים. אני מאמין שיאיר לפיד היה כותב לג'ון לנון את imagine אם היה יכול. הליכה אחרי אדם שבא לשנות דברים מבראשית, שכך הוא מצהיר והוא מעמיד לעצמו איקונין של זהב בynet בראיונות סימפטיים שמוציאים אותו טוב. תמיד.
התנועה הנוצרית "יש עתיד" מאמינה בתקשורת, מאמינה בעצמה ומאמינה שהמצפון שלה ימשיך להיות נקי אם תפעל למען מי שיאמין בנוחות. מעמד ביניים יכול להתחייב לכנסיה פעם בשבוע, אבל לא לתפילה 21 פעמים בשבוע, ועוד חובות משלב ה"בקומך" לשלב ה"בשכבך".
והנה ביקורת מתאימה בדברי ישו (!!)הבאים:
אָמַר לָהֶם: "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא מֹשֶׁה.
לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים.
הֵם קוֹשְׁרִים מַשָֹאוֹת כְּבֵדִים וּמַעֲמִיסִים אוֹתָם עַל שִׁכְמֵי הָאֲנָשִׁים, אַךְ אֵינָם רוֹצִים לְהָנִיעַ אוֹתָם אַף בְּאֶצְבָּעָם;
וְעוֹשִׂים אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם כְּדֵי לְהֵרָאוֹת לִבְנֵי אָדָם, בְּהַרְחִיבָם אֶת תְּפִלֵּיהֶם וּבְהַאֲרִיכָם אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם.
אוֹהֲבִים הֵם אֶת מוֹשַׁב הָרֹאשׁ בַּסְּעוּדוֹת וְאֶת הַמּוֹשָׁבִים הָרִאשׁוֹנִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת
וּבִרְכוֹת שָׁלוֹם בַּשְּׁוָקִים וּלְהִקָּרֵא 'רַבִּי' עַל־יְדֵי אֲנָשִׁים"
כל אשר אומרים אנשי יש עתיד נעשה ונשמור אך כמעשיהם לא נעשה.
נסיים בדברי יגאל ידין: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ו(יש) עתידו לוט בערפל."
