פיטורין או תפיסת ניהול ראויה

כעת כשהגיעה השנה לסיומה,אני מגלה שכל מיני מורים מפוטרים במקומות עבודה שונים שלי. אינני מכיר את השיקולים לגופם,  אבל אני יכול לומר שאני מכיר את את הדמויות המפוטרות ושאני מוצא אצלן קווים משותפים

הן מתאמצות לעשות את העבודה כמו שצריך. אין להן על פי רוב כריזמה, והן לא עוטות עליהן את החספוס שאנו רגילים לקרוא לו "טקט". לכן התלמידים לא תמיד מכבדים אותן, אולם לא נתקלים בביקורת שוטפת שלהם (של התלמידים) על איכות ההוראה. הן חדשות בהוראה באופן יחסי.

לרוב הצוות הניהולי לא צפה בשיעורים שלהן, והותיר זאת להחלטות של מפקחים שמגיעים מבחוץ, ושאמורים להבין בהוראה או בעבודה עם תלמידים (מלאכה שעשו בעבר הדי רחוק).

בסופו של דבר עולה החשש שמדובר כאן בעניין שפרנסתו של אדם והתאמתו לבית הספר תלויה בשאלה האם הוא הcup of coffee של אחדים מצוות ההנהלה. וכך נגזר דינם של אנשים, לטוב או למוטב.

אני מניח שחלק מנימוקי הפיטורין מוצדקים ואפילו משכנעים, אולם אני תוהה אם בסופו של דבר זוהי מסכה של טעם אישי והחלטות פרסונליות שעוסקות בשאלה: את מי הייתי רוצה לשמוע בישיבה הפדגוגית ואת מי לא? ולא בשאלה: מה קורה בכתה אחרי שהדלת נסגרת?

אני לא מבין בתפיסות ניהול שונות, בכלל ובבתי ספר בפרט. אבל אני רואה שמנהלים מרבים להפגש עם כל מיני אנשים מבחוץ ולשוחח על דברים, אך הם אינם טועמים את מה שנעשה בכיתה. הם לא לוקחים על עצמם את המלאכה הכי חשובה: להפגש עם צוות המורים שלהם באופן תדיר, לצפות במספר שיעורים שלהם לאורך השנה, ולעשות איתם שיחות רפלקציה. מנהל צריך להכנס לשיעורים של מורים, לפעמים בלי הודעה מוקדמת ולהיות שותף למה שמתרחש. דרך אגב, המורה לא אמור להיות מרכז הצפיה בשיעור. הדינמיקה בכתה- מבחינה לימודית ומבחינת יחסי הכוחות החברתיים- יכולה להיות המטרה המרכזית של הצפיה. כך המורה אינו ה"עומד למבחן", כך המנהל אינו בוחן אלא שותף. 

מנהל צריך להיות בכל שבוע למשך מספר שיעורים במספר כיתות. כל שבוע. כך מרגישים דופק כיתתי. כך מרגישים דופק בית ספרי. ישיבות מחנכים כל שבוע ופגישות אחרות מתייתרות כאשר התחושה והנוכחות באות על חשבון המלל הבלתי פוסק. בדיוק כפי שמורה טוב אינו מורה שרק מדבר אלא גם מרגיש את תלמידיו, מצוי בעולמם ובשפתם ומבין את מארג יחסי הכוחות והיחסים החברתיים, כך מנהל טוב נמנע מברברת מיותרת ולומד להקשיב למה שנחוץ. הוא לא מגיע רק לצפות במורים חדשים או במורים סוררים, אלא הוא בא ללמוד מצוות המורים שלו, ומנסה לפתח למידת עמיתים שבה הוא שותף ראשון ודוגמה לכולם. כך לא יצטרך לפטר, אלא ילמד את מוריו להיות מורים טובים יותר. תפקידו של מנהל הוא להמשיך במלאכת ההוראה. אולי שי פירון היה קורא לכך "ניהול משמעותי".