על פולמוס מכירת החמץ ועל אורתודוקסיה (והגיג ליום הזכרון)

א.
נגד מכירת חמץ

ובעד

ב. מלבד קריאת הדברים המרתקת, מעניין מאד לבחון את הטיעונים ה"מטא הלכתיים", כלומר, איך הלל גרשוני תופס את ההלכה.
מחד, הגיון צרוף המציג פערים רבים בין החתירה העיקשת לביעור חמץ, ובין מכירתו הקלילה לגוי (כדאי לזכור שמספיק ביעור באמירה, קריטריון המשפיע לדעתי על מכלול השיקולים). מאחורי הגיון זה מסתתר כל המחפש פשר לעולם אורתודוכסי.
מאידך, זהו עיקרה של אורתודוכסיה. פרדוקסליות בשירות האינטרס הדתי-אנושי. לאחרונה ראיתי ב-יוטיוב, הרצאה מרתקת (בת כ20 דקות) בעניין של ד"ר יאיר פורסטנברג. הוא עסוק בניתוח מבריק של משנת מסכת ידים הדנה בפולמוס בין הצדוקים והפרושים. לאחר ההאזנה להרצאה מומלץ לגלול את הסרט לתגובותיו בסוף, בהן הוא מגיב לשאלה בעניין הפרדוקס של האורתודוכס לפרופ' הר. הנה (ההרצאה של יאיר מתחילה בדקה ה22).

ג. ומחשבה ליום הזכרון:

יום הזכרון הוא ראש השנה שלנו. כך הוא נקרא למשל בתפילת יעלה ויבוא.
יום הזכרון בעברית מאז תקומת המדינה הוא כמובן יום הזכרון לנופלים במערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.
גם כאן וגם כאן, עוברים לפניו כבני מרון. בחלק מגרסאות המשנה, הנוסח הוא: "כבנומרון", שמשמעה "גדוד". כל באי עולם עוברים לפני האל כחיילים בגדוד.



ד. מכתב לאל מבית הקברות

יום הזכרון שלנו,
ראש וסוף השנה שלנו,
מתחיל פה.
קבר הבן,
השוכב לפניך, היושב במרום
כבן מרון,
בין קברות מטופחים
של בני מרון.
ותחתוך קצבה לכל בריותיך.
ותחתוך