זאת, ע"פ פרק בספר "מנהג אשכנז הקדמון" של פרופ' תא שמע ז"ל.
א. המשנה במסכת פסחים (ב,ה) קובעת כי אדם יוצא ידי חובתו במצה העשויה מחמשת מיני דגן.
התלמוד הבבלי על משנה זו קובע, כי דווקא במצה ממינים אלו אדם יוצא ידי חובתו, אולם מצה מאורז או מדוחן אינה ראויה לברכת "על אכילת מצה" בליל הסדר.
מקור הדברים הוא בשני בתי מדרש תנאיים- של ר' ישמעאל ושל ר' אליעזר בן יעקב- אשר סבורים כי אורז "אינו בא לידי חימוץ"(=לא מחמיץ), ולכן גם אינו כשיר להיות מצה (הם תומכים הלכתם בציווי "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות", ממנו הם דורשים כי רק מה שבא לידי חימוץ, יוצא בו אדם ידי חובתו בפסח).
התלמוד מעיר כי דעתם שונה מדעת התנא רבי יוחנן בן נורי הסבור שאורז ודוחן "קרובים להחמיץ", כלומר, יכולים להחמיץ (ע"פ מסקנת התלמוד).
במקום אחר (בבלי פסחים קיד ע"ב) קובע רב אשי כי אין חוששים לשיטתו של ר' יוחנן בן נורי. בקיצור, דעתו היא דעת יחיד ולא חוששים לה.
ב. תא שמע לומד מהתייחסויות של מספר ראשונים שלמרות המתואר בתלמוד, איסור קטניות התקבל באשכנז וצרפת (בעיקר פרובנס) כבר בתחילת המאה ה13, למרות שלא מעט חכמים צרפתים לא חששו לאיסור קטניות.
ג. איך קורה דבר כזה? האם דין התלמוד שלא חוששים לחימוצן של קטניות לא התקבל ע"י חלק מחכמי ההלכה בצרפת? כיצד החמירו על הלכת התלמוד?
ד. פתרון החידה מרתק. תא שמע ז"ל מפנה לספר הלכות קצובות אשר מיוחס לרב יהודאי גאון (אבל התחבר ככל הנראה באיטליה במאה ה9-10 בהשפעת הלכת א"י) שם כתוב: "וכל מיני קיטנית מותר בפסח ובימים טובים".
ימים טובים? מה הקשר בין יום טוב לקטניות?
ה. בחג- כידוע- מותר לבשל. אולם לא מותר לבשל כל דבר, והדבר תלוי במלאכות ההכנה של התבשיל הקודמות לבישול. בהקשר זה, מותר לבשל קטניות הואיל והכנתן לבישול לא דורשת טחינה מן הסוג האסור בימים טובים. תא שמע משער שהיתה דעה שאסרה בישול קטניות בימים טובים (עמוד 278 ועמוד 280 בספר). לדעתו, דעה זו מקורה בארץ ישראל (בנוסח משנת הירושלמי אגב משניות מן הטיפוס הארץ ישראלי (כ"י קויפמן ופארמה) גורסות קטניות בשונה מהשערתו).
ו. העולה מכל האמור: מחתימת התלמוד עד המאה ה12 עניין קטניות לא עלה כמיוחד לחג הפסח אלא גם לימים טובים. חכמים התירו לאכול קטניות בפסח ובימים טובים.
רק בתחילת המאה ה13 מתחיל תיעוד חשש קטניות בפסח משום חשש חימוץ.
ז. השערתו של תא שמע מדוע ארע מפנה זה באשר לקטניות בפסח, לא ברורה לי,
הוא לא מוכן להעלות את האפשרות שחוששים לדעת יחיד של ר' יוחנן בן נורי, וזאת בשל חשש מאיסור כרת.
אגב, גם במקום אחר בספרו (בפרק הדן ב"תוספת שבת") מתייחס תא שמע רק למסקנה הלכתית של התלמוד ולא לוקח בחשבון את הדיון התלמודי.
א. המשנה במסכת פסחים (ב,ה) קובעת כי אדם יוצא ידי חובתו במצה העשויה מחמשת מיני דגן.
התלמוד הבבלי על משנה זו קובע, כי דווקא במצה ממינים אלו אדם יוצא ידי חובתו, אולם מצה מאורז או מדוחן אינה ראויה לברכת "על אכילת מצה" בליל הסדר.
מקור הדברים הוא בשני בתי מדרש תנאיים- של ר' ישמעאל ושל ר' אליעזר בן יעקב- אשר סבורים כי אורז "אינו בא לידי חימוץ"(=לא מחמיץ), ולכן גם אינו כשיר להיות מצה (הם תומכים הלכתם בציווי "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות", ממנו הם דורשים כי רק מה שבא לידי חימוץ, יוצא בו אדם ידי חובתו בפסח).
התלמוד מעיר כי דעתם שונה מדעת התנא רבי יוחנן בן נורי הסבור שאורז ודוחן "קרובים להחמיץ", כלומר, יכולים להחמיץ (ע"פ מסקנת התלמוד).
במקום אחר (בבלי פסחים קיד ע"ב) קובע רב אשי כי אין חוששים לשיטתו של ר' יוחנן בן נורי. בקיצור, דעתו היא דעת יחיד ולא חוששים לה.
ב. תא שמע לומד מהתייחסויות של מספר ראשונים שלמרות המתואר בתלמוד, איסור קטניות התקבל באשכנז וצרפת (בעיקר פרובנס) כבר בתחילת המאה ה13, למרות שלא מעט חכמים צרפתים לא חששו לאיסור קטניות.
ג. איך קורה דבר כזה? האם דין התלמוד שלא חוששים לחימוצן של קטניות לא התקבל ע"י חלק מחכמי ההלכה בצרפת? כיצד החמירו על הלכת התלמוד?
ד. פתרון החידה מרתק. תא שמע ז"ל מפנה לספר הלכות קצובות אשר מיוחס לרב יהודאי גאון (אבל התחבר ככל הנראה באיטליה במאה ה9-10 בהשפעת הלכת א"י) שם כתוב: "וכל מיני קיטנית מותר בפסח ובימים טובים".
ימים טובים? מה הקשר בין יום טוב לקטניות?
ה. בחג- כידוע- מותר לבשל. אולם לא מותר לבשל כל דבר, והדבר תלוי במלאכות ההכנה של התבשיל הקודמות לבישול. בהקשר זה, מותר לבשל קטניות הואיל והכנתן לבישול לא דורשת טחינה מן הסוג האסור בימים טובים. תא שמע משער שהיתה דעה שאסרה בישול קטניות בימים טובים (עמוד 278 ועמוד 280 בספר). לדעתו, דעה זו מקורה בארץ ישראל (בנוסח משנת הירושלמי אגב משניות מן הטיפוס הארץ ישראלי (כ"י קויפמן ופארמה) גורסות קטניות בשונה מהשערתו).
ו. העולה מכל האמור: מחתימת התלמוד עד המאה ה12 עניין קטניות לא עלה כמיוחד לחג הפסח אלא גם לימים טובים. חכמים התירו לאכול קטניות בפסח ובימים טובים.
רק בתחילת המאה ה13 מתחיל תיעוד חשש קטניות בפסח משום חשש חימוץ.
ז. השערתו של תא שמע מדוע ארע מפנה זה באשר לקטניות בפסח, לא ברורה לי,
הוא לא מוכן להעלות את האפשרות שחוששים לדעת יחיד של ר' יוחנן בן נורי, וזאת בשל חשש מאיסור כרת.
אגב, גם במקום אחר בספרו (בפרק הדן ב"תוספת שבת") מתייחס תא שמע רק למסקנה הלכתית של התלמוד ולא לוקח בחשבון את הדיון התלמודי.
שלומי
השבמחקזה אומר שהמנהג לא לאכול קטניות אינו מהחשש לעירבוב. שמעתי פעם טענה זו.
בימי נתיב מאיר, שמעתי שיעור של הרב שבתאי רפפורט שטען שזה מקור המנהג. וזו פשוט מסורת קדומה עוד לפני חתימת התלמוד שנשתמרה בקהילות אשכנז הקדומות. שיש חימוץ באורז. כלומר, ר׳ יוחנן בן נורי אינו מחדש שיטה שטוענת שיש חימוץ באורז. אלא הוא משמר או מייצג מסורת קדומה קיימת. או שאפילו היתה נוהגת עדיין בימיו.
כדוגמת שיטת ר׳ יוסי באכילת בשר עוף בחלב ושכך נהגו במקומו. ועל כך העיד התלמוד עצמו. (אם זכרוני אינו מטעני)
וכך אין שאלה כיצד החמירו על עצמם לאחר חתימת התלמוד. (למרות שגם דברים אלו קיימים. בעיקר בשיטת חכמי צרפת לעומת הרי״ף והרמב״ם) אלא זה בעצם המשך המסורת הקיימת בעיקר אם היא לחומרא.
קיימות מסורות שנשתמרו למרות דעת התלמוד.
לא הבנתי האם כשמדברים על חימוץ באורז זה אומר שיש חימוץ בכל הקטניות.
לגבי בישול קטניות בכל יו״ט- שמעתי כמה הסברים לאיסור זה:
קטניות הן מאכל שדורש בישול רב.
חלקן מסריחות מאוד בשעת הבישול.
זה מאכל עוני.
חלק מהסיבות חלשות. אבל בל נשכח שהקטניות היו גסות יותר, עם קליפה וכדו׳
גם שאלת מה מותר לבשל ביו״ט נתונה למחלוקות ולהסברים שונים: האם הטורח הגדול בהכנה? דבר שהיה יכול להיעשות מבעוד יום ועדיין להישמר? כמות הפעולות?
ישר כוחך! שאתה מעורר אותנו לעסוק בדברי תורה!
אלעד