פרופ' תא שמע הוזכר בפוסטים קודמים.
מצ"ב דברים לזכרו שנכתבו לאחר מותו, לפני שמונה שנים.
בס"ד
לזכרו של פרופ' י.מ תא שמע
פרופ'
תא שמע הלך לעולמו בחוה"מ סוכות האחרון (תשס"ה). את מיטב שנותיו עשה כחוקר בעולם
האקדמיה, אולם יסודותיו בישיבת חברון, ושקיעתו במחקר ספרות הראשונים התבטאה בשיג
ושיח עם העולם החרדי העסוק בההדרת ספרות רבותינו הראשונים.
לפני
מספר שנים שימשתי את פרופ' תא שמע כעוזר המחקר שלו, וכבר אז- עת היה חולה- שקוד
היה על סיכום מפעל חייו: מחקר מסועף של תקופת הראשונים לגווניה הרבים.
בניגוד
לשאר תחומי מחקר התלמוד האקדמי שיש בהם בכדי לערער מוסכמות המקובלות בעולם
הישיבות, עסק תא שמע בספרות הראשונים, אשר מחקרה (יותר) מקובל בשדרות עולם התורה
המסורתי. מחקר ספרות הראשונים נקרא באופן שיטתי ע"י תלמידי חכמים, בעיקר מן
העולם החרדי, אשר שוקדים על הוצאת כתביהם ע"פ מסקנותיהם של חוקרים כתא שמע.
תא
שמע התלונן, בכתב ובע"פ, שפעמים לא מעטות, אין הדברים נמסרים בשם אומרם.
בטרם
הוציא לאור את פירושו הארוך לתוספתא- תוספתא כפשוטה, שקד פרופ' שאול ליברמן המנוח על
ליקוט כל מובאות התוספתא מספרות הראשונים (ראה דבריו במבואו לתוספת ראשונים, סדר
זרעים, עמ' 1).
ליברמן,
ובעקבותיו פרופ' זוסמן בהתייחסויותיו השונות לתלמוד הירושלמי, מדגישים את עובדת
היות ספרות הראשונים חוט מקשר בינינו לתקופת חז"ל, התנאים והאמוראים;
זאת,
הן מבחינת כתבי היד שלפנינו אשר רובם ככולם מתקופה זו, והן מצד מסורות הפירוש
העניפות אשר החלו לצמוח באופן שיטתי בתום תקופת הגאונים.
תא
שמע כמעט ולא הניח פך שאינו בדוק מתקופה זו. ידע פרופ' תא שמע לעסוק בכתבי היד
המרובים של ספרות הראשונים[1], להשוות נוסחאות ולאפיין
יחס בין כתבי יד שונים[2], ומאידך, השכיל לנתח
תופעות כלליות ולסכמן באופן השווה לכל נפש- אף לאלו אשר אינם בני בריתה של
האקדמיה.
דוגמאות
טובות לכך ניתן למצוא בספרו על מנהג אשכנז הקדמון[3]; בתחילתו סקר תא שמע
במבוא מקיף את שורשיו והשלכותיו של ה'מנהג' באשכנז. לאחר מכן הוכיח את טיעונו
המקורי בסדרת מאמרים בנושאים שונים.
שני
כרכי הספר מוסרים בפני לומד התלמוד הבבלי את הרקע והשיטה של רבותינו הראשונים,
כאשר הוא שוקד על דבריהם בכדי לפענח את כוונת האמוראים.
ספרו
של תא שמע, בתמציותו ובסקירתו "ממבט על", תורם תרומה משמעותית- לעיתים
שלא מדעת הקורא בו- להבנת דברי הראשונים.
ידע
פרופ' תא שמע- בעת חוליו בשנים האחרונות- את חשיבות מחקריו הפזורים בכתבי עת
ובספרים שונים, ולפיכך ביקש להציב ציונים למחקריו, והחל להוציא את מאמריו בסיווגם
למחלקות שונות; הכרך השני של אסופת המאמרים יצא בימים הסמוכים למותו.[5]
יבואו
חוקרים המצויים בנפתוליה של ספרות הראשונים אשר זכו לשמש את תא שמע, ואשר יודעים
להעריך את תרומתו למחקרה של תקופת רבותינו הראשונים, יבואו הם ויסכמו ויעריכו את
תרומתו הייחודית.[6]
במסגרת מצומצמת זו, אבקש להתייחס לשני מפגשים שלי עם חיבוריו של תא שמע אשר הותירו ברק בעיני.
על
מחקרו של ספר הזוהר נשפכו נהרות דיו. בדורות האחרונים נקבעו יתדות בשאלת זמנו
ומקום עריכתו של חיבור זה ע"י חוקרים המצויים במחשבת ישראל.
והנה
בא תא שמע, ידיו רב לו, והציע לבדוק את שקיעי ההלכה בספר הזוהר. בהשוואתם של
שקיעים אלו למצוי בפנינו בספרות ההלכה, ביקש תא שמע להניח נדבך נוסף המסייע בזיהוי
סביבתו התרבותית של ספר הזוהר. רק איש אמיץ ובעל שליטה יוצאת דופן כזו של תא שמע,
יכול היה לחשוב על כיוון מחקר זה. ספר זה של תא שמע, "הנגלה שבנסתר",
עורר את קצפו של עמית למחקר אשר כתב ביקורת חריפה ובלתי מהוגנת על ספר זה.
בעקבותיה, יצא הספר במהדורה שניה לפני שנים מספר[7].
מפגש
נוסף שלי עם תורתו, היה בקריאת דברים שנשא בקונגרס העולמי הקודם למדעי היהדות.
לאחר
מאמר יסודי מאין כמוהו,[8] בו העריך פרופ' יעקב
זוסמן את ספרו המונומנטלי של פרופ' אורבך המנוח- 'בעלי התוספות'- ונדמה היה
"כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו"; בא תא שמע, ובהרצאה
שנשא לפני באי הקונגרס קבע: "לו בקשתי לסכם במשפט תמציתי אחד את הישגו העיקרי
של ספר 'בעלי התוספות', הייתי אומר: קביעת תולדות הרוח של יהודי גרמניה וצרפת
במאות הי"ב והי"ג כחלק בלתי נפרד מן הרנסנס המפורסם של המאות
ההן".[9]
תא
שמע מעיר כי מושג זה, הישג זה, אינו מופיע בשום מקום בספר בעלי התוספות על שתי מהדורותיו,
ולפיכך סבור הוא שעניין זה נעדר מביקורתו של זוסמן.
רק
חוקר כתא שמע, אשר מצוי בחיי היום-יום ובחיי הרוח שבאירופה בימי הביניים, יכול
להעריך נכונה ביקורות מלומדות ויסודיות של ספרי יסוד בחקר תקופת רבותינו
הראשונים.
"כי
יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו, ברזל מעפר יקח, ואבן יצוק נחושה.
ארבעה
דברים אלו תשמישו של עולם הם, וכולם אם אבדו יש להן חליפין;
אבל
חכם שמת מי מביא לנו חליפתו? מי מביא לנו תמורתו?
והחכמה
מאין תמצא, ואי זה מקום בינה, ונעלמה מעיני כל חי" (ירושלמי ברכות, פ"ב
ה"ח).
[6]
ראה: "לזכרו
של פרופ' ישראל משה תא-שמע", המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, האוניברסיטה
העברית בירושלים, ירושלים תשס"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה