מחכמת אברהם אבינו, לבינתו של רבי יהודה הנשיא ולדעתו של הרב גורן

המשורר יהודה עמיחי כותב (בקובץ "הזמן"):

בכל קניה ובכל אהבה יש מחכמת

אברהם אבינו, אשר קנה מערת קבר יפה וצוננת 

בעודנו חי, שתישאר לעד לזכר. כך

אוהבים בארץ הזאת וכך קונים בה...

וכך זוכרים בארץ הזאת אשר בה

הילדויות רחוקות מן האנשים,

כמו לפני חורבן בית המקדש: 

יש להם ספר ילדים א' וספר ילדים ב',

כמו ספר מלכים א' וספר מלכים ב' בתנ"ך.

ובשיר אחר ("אפשר לסמוך עליו" מתוך הקובץ "שלווה גדולה: שאלות ותשובות") כותב עמיחי:

שמחות הן בלי הורים. אף שמחה אחת  

לא תלמד מן הקודמת והיא מתה, בלי יורשים.  

אך לעצבות יש מסורת ארוכה,

עוברת מעין לעין, מלב אל לב.

כבר הוזכר בהזדמנות אחרת הכינוי של עמנואל לוינס ליהדות  דת של מבוגרים (יהיו הדברים לזכרו של יואב רובין).

תודעת האחריות, הזכרון המונצח במערת קבר, והתנערות מ"שמח בחור בילדותך", הן בבסיסה של היהדות.

הילדויות אכן רחוקות מן האנשים. 

זוהי תוגתו של עמיחי, וזוהי תרועתו של לוינס.

י. עמיחי מסיים את השיר השני שצוטט בבית הבא:

ועכשיו אומרים עלי: "אפשר לסמוך עליו".

לכך הגעתי! לכך הדרדרתי!

רק אלה שאוהבים אותי באמת, 

יודעים שאי אפשר.

כל כך מפתה לשאוף אל החופש של עמיחי. לשאוף למקום שלא מחוייב למערות קבר יפות וצוננות, שמתנסח בכנות שתפילתנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" היא כצפצוף הזרזיר (ע"פ ריה"ל, הכוזרי) ומבין שבית מקדש שלישי לא יבנה פה. כמו שהרבי מילובאויטש לא יתעורר להיות מלך המשיח.

אבל השפתיים ממשיכות לומר: רצה בעמך ישראל ולתפילתם שעה, ובנה ירושלים במהרה בימינו, ואפילו יש כאלה שלא אוחזים בתפילת מנחה של צום תשעה באב בנוסח של הרב גורן לתפילת נחם.

אבל, האם רבי יהודה הנשיא- שהיה קרוב מאיתנו באורח משמעותי לחורבן בית המקדש וביקש לבטל את צומות בין המצרים-היה ילד?  
גם בימינו קמה תנועה עם כיוונים דומים:, התנועה ליהדות של תורהאשר נגנזה כמו כמה מרעיונותיו של רבי יהודה נשיא, עורך המשנה.

נדמה שאל רגש האחריות והבגרות צריכה להיווסף תודעה ללא חרדות שמאמינה שהקב"ה יאהב אותנו באמת  אם פחות נסמוך על מסורת מקובעת )כפי שנתפסת התפילה ע"פ אגדות חז"ל בפרק חמישי של מסכת ברכות: כתפילה מתריסה ומפעפעת מעומק הלב) ,אם נכתוב את ספר מבוגרים א' וספר מבוגרים ב'.