א. אך מתבקשת הערה שנייה בעלת אופי פדגוגי...
בעיני דור שלם, התופס את ייעודו הרציונלי והפוליטי באופן דתי, אין ביכולתה של התפילה לקשור את דת העולם הזאת אל דת התנ"ך. אולי היא התי"ו אך אין היא האל"ף של היהדות.
ב. היהדות של בית התפילה אינה ניתנת עוד להעברה. יהדות מסויימת של בית אבא... גוועת או כבר מתה.
משום כך עלינו לשוב אל החכמה היהודית, משום כך יש לעורר את התבונה הרדומה בחכמה המדוקלמת הזאת; משום כך על יהדות התבונה לקדום ליהדות התפילה: על היהודי של התלמוד לקדום ליהודי של התהילים.
ג. אך משום כך גם יש... להזדהות יותר עם כל מה שבקרב בני הנוער שלנו נמשך אל הפעולה הנדיבה, אפילו כאשר בני הנוער האלה אינם נושאים עוד עליהם את תווית היהדות..
בסגירותנו כלפי יהודים ללא יהדות, אך שללא יהדות פועלים כיהודים, אורבת לנו סכנה שנישאר עם יהדות ללא יהודים.
ד. נהיה גלויים. אנו, שכותלי בית הכנסת מוכרים לנו וחביבים לנו, היכן מוצאים אנו את האישורהמובהק ביותר לאמת שלנו?...האם דווקא בבתי הכנסת..?
חיפושנו אחר סימנים- כלום אין הוא פונה לעבר מחשבות מוכרות פחות, לעבר מקומות מקודשים פחות, לעבר בני אדם שלמים עם עצמם פחות?
יותר מאשר בחגיגיותם של טקסי התפילה... מחלחלת אל תוכנו... הגאונות התלמודית.
ה. ולסיום- תראו מה לוינס כותב.
אך יש להיפתח לעוד סימנים.
הרי לנו בוניו של עולם טוב יותר... כולאים ויוצקים אל הקיר את בנינו כלבנים החיות האלה במצרים התנ"כית שעליהן מדבר התלמוד;
והרי בא לכלל ביטוי בבלוקים האחידים האלה, האמורים לתבנת מראש אנושות שכולה שוויון, ההבדל...שתחתיו רוחשת, עקשנית וקשה, החירות.
בקיצור, מעבר לכל דבריו המרגשים והמפעמים של לוינס על התפילה ועל חכמת התלמוד, הוא מציע להיפתח לעוד סימנים. הוא מבין שגם לחכמת התלמוד אין נחלה בקרב רוב הציבור. הוא מבין שהחירות האנושית מפעמת ומוציאה מאיתנו דברים אחרים, טובים ומתאימים לשעתנו. קשה לומר דברים מסוג זה לחברה מסורתית. ויש להניח שלחברה קשה מאד לשמוע דברים כאלה. הרי היא מסורתית!
בעיני דור שלם, התופס את ייעודו הרציונלי והפוליטי באופן דתי, אין ביכולתה של התפילה לקשור את דת העולם הזאת אל דת התנ"ך. אולי היא התי"ו אך אין היא האל"ף של היהדות.
ב. היהדות של בית התפילה אינה ניתנת עוד להעברה. יהדות מסויימת של בית אבא... גוועת או כבר מתה.
משום כך עלינו לשוב אל החכמה היהודית, משום כך יש לעורר את התבונה הרדומה בחכמה המדוקלמת הזאת; משום כך על יהדות התבונה לקדום ליהדות התפילה: על היהודי של התלמוד לקדום ליהודי של התהילים.
ג. אך משום כך גם יש... להזדהות יותר עם כל מה שבקרב בני הנוער שלנו נמשך אל הפעולה הנדיבה, אפילו כאשר בני הנוער האלה אינם נושאים עוד עליהם את תווית היהדות..
בסגירותנו כלפי יהודים ללא יהדות, אך שללא יהדות פועלים כיהודים, אורבת לנו סכנה שנישאר עם יהדות ללא יהודים.
ד. נהיה גלויים. אנו, שכותלי בית הכנסת מוכרים לנו וחביבים לנו, היכן מוצאים אנו את האישורהמובהק ביותר לאמת שלנו?...האם דווקא בבתי הכנסת..?
חיפושנו אחר סימנים- כלום אין הוא פונה לעבר מחשבות מוכרות פחות, לעבר מקומות מקודשים פחות, לעבר בני אדם שלמים עם עצמם פחות?
יותר מאשר בחגיגיותם של טקסי התפילה... מחלחלת אל תוכנו... הגאונות התלמודית.
ה. ולסיום- תראו מה לוינס כותב.
אך יש להיפתח לעוד סימנים.
הרי לנו בוניו של עולם טוב יותר... כולאים ויוצקים אל הקיר את בנינו כלבנים החיות האלה במצרים התנ"כית שעליהן מדבר התלמוד;
והרי בא לכלל ביטוי בבלוקים האחידים האלה, האמורים לתבנת מראש אנושות שכולה שוויון, ההבדל...שתחתיו רוחשת, עקשנית וקשה, החירות.
בקיצור, מעבר לכל דבריו המרגשים והמפעמים של לוינס על התפילה ועל חכמת התלמוד, הוא מציע להיפתח לעוד סימנים. הוא מבין שגם לחכמת התלמוד אין נחלה בקרב רוב הציבור. הוא מבין שהחירות האנושית מפעמת ומוציאה מאיתנו דברים אחרים, טובים ומתאימים לשעתנו. קשה לומר דברים מסוג זה לחברה מסורתית. ויש להניח שלחברה קשה מאד לשמוע דברים כאלה. הרי היא מסורתית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה