ההילוך שלי כאדם דתי בעולם המודרני אינו מוסבר עד הסוף לי ולסביבתי.
ההלכה- לא רק שאינה נוחה לעיתים, אלא גם לא בהירה.
מה לי ולטלטול ארבעה מינים? מה לגבר להתרחק מלגעת באשתו בלידה ובימים שאחריה?
אבל ההיזכרות בליל פורים שיש חובה הלכתית, לתת מתנות לאביונים, מרגשת אותי כאדם דתי. ההלכה לא סומכת על הרוח הוולונטרית שלי, ומכתיבה לי לתת לעני ביום שמחה.
אגב, אנו תופסים משלוח מנות כמשלוח לקרובים (במשפחה ובמעגל החברתי) וכניגוד למתנות לאביונים.
אולם פסוק בספר נחמיה פרק ח אומר: "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ
אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין
נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי
חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם" מוכיח לדעתי שמשלוח המנות הוא לאין נכון לו, כלומר, לאביון.
ועוד עניין על פורים. כולם באים לבית הכנסת וחייבים לשמוע מגילה ולא להפסיק בדיבור. ממש כמו תקיעת שופר. חז"ל הצליחו להפוך חג יחידאי בכך שהוא נחוג בכמה תאריכים במקומות שונים- מה שמעיד על הנזילות שבהיקבעותו- לחג איתן. זו הרוח העומדת מאחורי הדיונים בתלמוד הבבלי בדפים הראשונים של מסכת מגילה.
לינק לפורים: ראיון קצר עם מורתי לפרסית- ד"ר תמר גינדין- על מגילת אסתר.
היא הוציאה לאחרונה ספר חדש בהוצאת האוניברסיטה המשודרת על איראן שלפני המהפכה, ועל קשריה עם עולם היהדות. הנה קישור על הספר מן האתר של תמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה