שבים למסע בעקבות העוני.אדם עוזר לאדם, וה' משיב לו שכר ביום פקודה.

בפוסט הראשון הודגשו שני עניינים בעזרה לעני

א. רווח כפול: הרווח הוא גם של הנותן (מצוה).

ב. מימד הבושה הוא המרכיב המשפיע על מתן צדקה.

הוזכר גם הצורך להסתכל אל האדם העני ("משכיל אל דל"), ובעניין זה מצאתי כתבה מעניינת ועצובה אחרי מותה של דליה רביקוביץ. 

הנה סופה של הפיסקה הראשונה במדרש הדורש את הפסוק: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה, וקושרת אותו ל"פסוק הבסיס" מספר ויקרא: וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ

"ר' לוי בשם ר' חמא בר רבי חנינא אמר: כ"ב פעמים כתיב אשרי ומכלם לא נטל אפוכי (מלה יוונית שמשמעה שטר פרעון, שובר. הגירסה היא כנראה איפוכין ע"פ הנוסח בקטע גניזה וכמה כתבי יד), אלא זה.
ומאי אפוכי נטל? ביום רעה ימלטהו ה'. אין יום רעה אלא יום דינה שלגיהנם
לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך".

הסבר דברי רבי לוי: פתיחת מזמור תהלים ב"אשרי" היא תופעה רווחת (22 פעמים אינו המספר כפי שניתן לראות בהערותיו של הרב שלמה בובר למדרש תהלים ) אולם תופעה יחידאית היא שמובטח לאדם שיהיה לו טוב (=משמעות המלה אשרי, ע"פ מילון לעברית מקראית) והטוב מפורט: "בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה" (זאת בניגוד לדרשת ההר בברית החדשה המלאה ב"אשרי" ששוברם בצדם. ודברים בגו?)

אפשר להעז ולשער שפסוק זה נבחר לדרשה על עזרה לעני- לא רק בגלל מַשְׂכִּיל אֶל דָּל אלא גם בגלל בְּיוֹם רָעָה. אנו רגילים לחצות הפסוק אחרי המלה דל, אולם בקריאה דרשנית שלו ניתן לחצותו אחרי המלה רעה.

ופירושו יהיה: אשרי משכיל אל דל ביום רעה; או במשמעות המקובלת כיום שהוא מתייחס לדל ביום רעה, כאשר רע לדל. או במשמעות המוכרת מן העברית המקראית ולשון חז"ל: רעה= להאכיל, לדאוג, לשים לב, לכבד (זה מה שעושה רועה הבהמות). למקרה דומה של לשון נופל על לשון ציין חוקר תלמוד בשם מנחם קיסטר. ביחזקאל לד, ב אנו קוראים: בֶּן-אָדָם, הִנָּבֵא עַל-רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל; הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הוֹי רֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם--הֲלוֹא הַצֹּאן, יִרְעוּ הָרֹעִים. קיסטר מציין (בכתב העת תרביץ כרך נט, עמ' 341) לפסוק ח בהמשך: וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם, וְאֶת-צֹאנִי לֹא רָעוּ. כלומר, הרועים אינם דואגים לצאן, אלא רועים (דואגים) את עצמם.

זהו בדיוק הסיפור שלנו: מי שמשכיל אל דל, יוצא מעצמו למען הזולת; מובטח לו שהא-ל יצא ממידת הדין, והוא יינצל מדינה של גהינם.

מסקנת הפיסקה הראשונה במדרש היא שהאדם זוכה לשכר מה' על שעזר לעני. צעד פרשני נוסף (ונועז) ייעשה בהמשך המדרש.