מה מאפיין הרבה מנהלים?
אם יש משהו שהם נלחמים עליו, זה על השקט התעשייתי (וסימנך: "על מי מנוחות ינהלני"). כי שקט תעשייתי שוה שקט מדאגות. ומביקורת של הצרכנים השונים. והמנהלים שפגשתי הם בעיקר (אמורים להיות) אנשי חינוך וטיפול, והצרכנים אינם קונים מחשב או אוכל.
מנהלים רבים (הרוב של אלו שפגשתי בהם) אינם משיבים לפניות אליהם באימייל או בע"פ, גם אם התחייבו למשהו. הם יכולים לומר דבר אחד ולחזור בהם בלי להסביר למה. בקיצור, מנהל משתמש בעובד לצרכיו. כשיפטר ממנו, יעשה זאת בקלילות, לעיתים עם גילויי מצפון מיקרוסקופיים. מנהל תמיד יפעל "על פי חוק". אלא שכבר הרמב"ן לימד אותנו שמי שפועל ע"פ חוק יכול להיות "נבל ברשות התורה". נבל ברשות החוק.
כבר אמר שמעיה במסכת אבות (א, י): "אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות".
"שנא את הרבנות" במשמעות של לא לשאוף ולא להסכים לקבל תפקיד עם שררה (כך בפירושו הטוב והנהיר של א. שנאן למסכת אבות).
ומאותה "רשות" שיש לא להיוודע לה, מזהיר אותנו רבן גמליאל (בנו של רבי) בהמשך (פרק ב, משנה ג):
"הוו זהירים ברשות, שאין מקרבים לו לאדם אלא לצרך עצמם. נראים כאוהבים בשעת הנאתם, ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו".
ולזה כיוון מאיר אריאל כשדיבר על האיש הפשוט ביחסו לעבודה ולמנהל:
כי הוא נותן לך את כל כולך
לפחות אתה יותר מאפס
ואם אתה רואה אותו מולך
אין לך מה לחשוש מסתם אפס
לפחות אתה יותר מאפס
ואם אתה רואה אותו מולך
אין לך מה לחשוש מסתם אפס
רגישות אינה תכונה רצויה לניהול, היא מסיחה את המנהל מהמטרה: קידום צרכי המערכת.
אחד הגדולים במחאתו כנגד מנהלים ומערכות כאלה היה ברטולד ברכט, המוכר לנו ככותב המחזה "מעגל הקיר הקווקזי".
יש לו ספר שירים נפלא שנקרא "גלות המשוררים", והנה שיר אחד משם המוקדש לכל המנהלים: שאלותיו של פועל תוך כדי קריאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה