יום שני, 25 ביוני 2012

כדורגל- כוחה של מסורת

תופעה מעניינת בעולם הכדורגל: בכדי לדייק ולא לעשות טעויות, הוסיפו שופט קו שתפקידו לעמוד מאחורי השער ולהכריע במקרי ספק האם הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער.
במשחק שנערך באליפות אירופה בכדורגל טעה השופט, והתפתח דיון באשר לצורך בו.
מצלמות הטלויזיה מצליחות להכריע בשאלות כאלה, online.
אם כן, מדוע להתאחדות הכדורגל העולמית צורך בשופט נוסף? השופט יראה בעיניים והמצלמות ללבב המתרחש ברחבה!!
נראה לי שגם בספורט מעדיפים את הכרעת האדם על פני הכרעת הטכנולוגיה. האמת מעניינת בעירבון מוגבל. לדרמה של הכרעת האנוש אין תחליף. כך ב(מסירות ב) כדורגל. וכך גם במסורת.

לפרשנות יש ערך מוסף על פני זה של צילום המציאות.

כזה הוא הויכוח הניטש בין אקדמיה לישיבה.
באקדמיה אמונים על צילום המציאות (כמו שאומר בר אבא ב"הערת שוליים" שתפקידו כחוקר הוא לאסוף את החרסים ולהדביקם כמות שהיו בכד המקורי). בישיבה אמונים על לימוד שאינו מחוייב לאמת המדעית. וכך כתב החזון איש:
הגע עצמך בשעה שיש שלשה כת"י לפנינו ושנים שוין, אנו לוקחים את השנים ומניחים את האחד, ומאן לימא לן דהכת"י מינכן אינו מאותו שנתבטל ברוב בזמנו, ומאן לימא לן שלא היה ידוע לבלתי מדוקדק, ובכל אופן הוא בטל כחרס הנשבר נגד הגרסא המקובלת, וכי מפני שהסופר טעה והשמיט איזה תיבות וכו' נבנה מגדלים, ואולי כן הוא שהסופר השמיטם ולא מיד חכמים הוא אבל כשאנו סומכים על הקבלה, תורת רשי ווס' וכל החכמים, ודאי היא התורה, וכמעט וכו'

ומאן לימא לן דהכת"י מינכן אינו מאותו שנתבטל ברוב בזמנו - כלומר אולי היה להם גירסת כת"י מינכן והם ביטלוהו ברוב, לכ' היה צריך לומר לא רק "אולי" אלא ודאי הוא בטל ברוב כי הם הרוב והוא המיעוט, בין אם גירסא זו הייתה לפניהם ובין אם לא.



ראו גם כאן , 
וראו את הדיון המעניין בכתב העת אקדמות בין מצדדי התפיסה הישיבתית המסורתית, לשילוב עולם האקדמיה. כרגיל, הרב יהודה ברנדס, הגיב לדברי הרב חיים נבון ברהיטות  

2 comments:

  1. אני חייב להגיד שזה ״ לא כוחות״ לשים את חיים נבון מול ברנדס. ברנדס רק דחה את דרך הצגת הטיעונים המגומגמת של חיים נבון שלעיתים באמת נראו כלקוחים מסמינריון אמונה בתיכון..

    חיים נבון הצביע על הנקודות שלא הוא המציא. ברנדס מכיר מי עומד מאחורי הדברים אבל מרוב זילזול לחיים נבון הוא לא מתייחס לאנשים המקוריים שעומדים מאחורי זה (הרב סולובייציק הרב ליכטנשטיין) וקצת נטפל (בצדק רב) לרמה של המאמר. הוא מתייחס אליו כתלמיד שהגיש עבודה לא ברמה..

    המאמרים המקוריים של הרב סולובייציק באיש ההלכה ובהספד מתארים את דרך הלימוד הזו הזה הרבה יותר טוב מאשר ה״תרגום״ הלא מוצלח של חיים נבון.

    גם בעולם הישיבות יש שיטות שונות.

    יש הבחנה מאוד ברורה בין עולם פסיקת ההלכה לשיטת בריסק לשיטת החזון איש ולפילפול


    כמו בהערות שלך על פסיקת ההלכה במכירת חמץ, שהתפלאת איך פוסקי ההלכה מתייחסים למציאות של מכירת חמץ כפיקציה וכהערמה והם אוסרים אותה? הרי כל העולם ההלכתי עובד עם פיקציות והערמות? העולם הישיבתי רחוק מלהציג גישה אחידה. והעולם הישיבתי ההלכתי והלמדני של היום מציג גישות הזויות יותר ויותר. אך אין זה אומר על השיטה עצמה. והוויכוחים הפנימיים מנסים לומר, התרחקתם מהגישה המקורית. ובדוגמא שלנו: מכירת חמץ לא יכולה להיהפך למשהו מיסטי חסר ממשות.

    ( בשנים האחרונות יש חוגים שהתחילו לחייב הלכתית את מכירת החמץ כדי למכור חמץ שבלוע בכלים!!) מה גם שהעולם ההלכתי והלמדני נהפך לפוליטי. אותם אלה שמחייבים מכירת חמץ בפסח שהוא איסור כרת של תורה ושהוא נראה פיקטיבי וחסר ממשות

    נלחמים נגד היתר מכירה שאיסורו מדרבנן אם בכלל. ושכל קיומו של האיסור הוא מופשט.




    העולם האקדמי לעיתים מתוך יהירות לא מעוניין להציג את שיטתו לציבור. גם בעולם המחקרי יש שיטות שונות ויש גישות שמנסות לחבר עולמות.


    אני אומר שהצגת הדברים משני הצדדים היא שטחית ומזכירה לי את הוויכוחים בתיכון על ההבדל בין מרכז לגוש. גישה אמיתית צריכה להדגיש גם את החסרונות שיש בכל שיטה. ברנדס במאמר הזה לא מציג את שיטתו. בטח יש.

    העולם האקדמי נהנה לעיתים שלא בצדק מהתדמית של מגלה האמת החד משמעית . ולאדם מן החוץ נראים הדברים כראיות חד משמעיות, כהוכחות מתמטיות.

    דווקא עיקרון אי הוודאות של החוקר שהוא בסיס לפיזיקה המודרנית נעלם מהביקורת העצמית של המחקר במדעי הרוח.

    צריך להזכיר את כישלון מדעי הטבע של היוונים ואריסטו בראשם ולעומת זאת את ההצלחה של הפילוסופיה והמתמטיקה היוונית. בעיקר משום החיוב האריסטוטלי לעיסוק מופשט במדע.

    השבמחק
  2. זו היתה תגובה של אלעד חן ושכחתי לציינה. אגב, אני מסכים עם כל מלה שלך

    השבמחק