ויקרא שמו בישראל

המוהל פנה לעברו של בעלי... אנטיגנוס. שוב, תוכל לחזור על השם? אנטיגנוס!

אנטיגנוס? כן, אמר בעלי,  על שם אנטיגנוס איש סוכו מהמשנה במסכת אבות.

בסעודה שאחר הברית אמי התייפחה. לא ניגשתי אליה. מתרגלים לשמות.

אנטיגנוס שלנו היה שלֵו. הוא ישן את כל המהומה שלא ביקשנו לחולל. ידענו אך לא ביקשנו. יוחאי אמר לי כשבחרנו את השם ששמותם של חכמים רבים בספרות חז"ל הם שמות לועזיים. ומה את חושבת? איך הגיבו הסבים והסבתות בברית שלהם? ובכל עיר יש רחוב אנטיגנוס שצמוד לרחובות על שמות חכמים. ואיך יתייחסו אליו בגן ובבית הספר? לפי מי שהוא. אז למה אנחנו הולכים על שם כזה? כי הוא מצטלצל לנו נחמד. ואנחנו מאמינים שמודרנה ויהדות לא מתנגשים. אבל אנטיגנוס זה לא מודרנה! וחייבים לתת לילד שם לפי מה שמאמינים בו? ואין שם אחר שיבטא אמונה זו?

יוחאי אמר שאנחנו לא צריכים להתנצל ולשאול כ"כ הרבה שאלות. ואם ירצה, יוכל הילד לשנות את שמו. ואמא שלך תאהב אותו בגלל מי שהוא. הסערה תעבור.

לפגישה עם מנהלת האולפנה הגעתי ללא כיסוי ראש. כמובן שאכבד את המקום ואתאים את לבושי אליו, אבל בפגישה מן הראוי שתכיר אותי בלי כיסויים.

פניה היו כפני המוהל. שאלתי אותה אם יש משהו שהיא רוצה לומר לי. היא החזירה אלי את השאלה: מה לדעתך מוזר פה? ביקשתי ממנה לומר לי מה מוזר. תחיה לקחה נשימה ואמרה שלהגיע לראיון באולפנה ללא כיסוי ראש, זה להגיע למקום בלי לדעת מהן דרישות התפקיד הבסיסיות. אז תרצי לסיים את פגישתנו? לא. טרחת ובאת, והעזת. למה את רוצה לעבוד אצלנו?  אני חושבת שאני מתאימה ללמד פה. אני יוצרת קשרים טובים עם נערות, מחזיקה כתה באופן מעניין, ומעוררת אותן לחשוב. ומה עם הדרישות הפורמליות? ומה עם עולמך הדתי?

את באמת שואלת מועמדות על עולמן הדתי גם כשהן מתלבשות לפי הכללים? ולגבי הדרישות הפורמליות, מובן שאכבד את המקום ואתאים עצמי לדרישותיו, כמו בכל מקום. הייתי שמחה לבוא לשיעור ושתצפי בי. ודבר אחרון, באתי ללא כיסוי ראש כי לא רציתי לזייף.

ומה יהיה אם התלמידות יראו אותך בלי? מה יכול להיות? הם יתייגו אותי למסגרת קצת שונה ממה שהן רגילות. בסופו של דבר, הבית והחברה יכתיבו להן באשר לכיסוי ראשן. ואת ההחלטה לגבי כיסוי הראש הן יקבלו בשלב מאוחר יותר כשיפרשו כנפיים. אבל כיסוי הראש משקף יחס לעולם ההלכה! הצדק איתך. ההחלטה לא לכסות את ראשי משקפת חלק מיחסי לעולם ההלכה. אבל אני קוראת לו עולם ההכלה. אני לא בטוחה שדיון על מה שאדם אחר עושה- אפילו יהיה מחנך- ראוי לו שייעשה. אבל את מבקשת לחנך? כן, אבל על פי דרכן. לא דרכי. ומה עם דרך התורה? את באמת מראיינת מועמדות ובודקת איתן מהי דרך התורה? אני יכולה לענות ששבעים פנים לתורה, אבל זו אפולוגטיקה. ואני לא מתנצלת על מה שאני. אני מאד משתדלת לא להכניס את עצמי לעולמם של אחרים אלא אם כן הם מזמינים אותי.

אנטיגנוס קיבל חיסון והעלה חום. לקחתי אותו איתי לאולפנה. בחדר המורות שמחה וששון. איך קוראים לך מתוק? אנטיגנוס. ואיך קוראים לך? שמי הוא נעמה ותרצה ואיילת.

למחרת, באחת ההפסקות, "לא סיפרת לנו שלבנך קוראים אנטיגנוס". לא השבתי. לא רואים על בני שהוא אנטיגנוס. שאלתי אותן מה הן חושבות על המוטו של משרד החינוך השנה: "האחר הוא אני. לפעמים אני דומה, לפעמים אני שונה, תמיד אני שווה". אמרתי להן שהמוטו לא נכון. אנחנו לא שווים. מה? מורה שווה לתלמיד? מה עם כבוד הזולת המבוגר ממך? האם אתה שווה אליו? אנחנו אף פעם לא שווים, גם אם אנחנו דומים. אני חושבת שאין לנו זכות להחליט שהאחר שווה לנו. לכן, לא תמיד יש לנו זכות לשפוט את הבחירות של האחר. ובטח שהאחר הוא לא אני. איזה משפט מטופש זה? מה אתן אומרות? לא השיבו.