כמה ציטוטים של פרופ' עמנואל לוינס ז"ל (שהוזכר בפוסט על התפילה)
א. המאמין הפשוט...לאחדים הוא נראה... כקונפורמיסט בורגני המטפח לעצמו רעיונות של נוחות, המגוננים על נוחותו.
לאחרים הוא נראה כעוטה מסכת מכשף, אדם מוזר המטפח יחסים עם עולם נסתר ומאגי.
ב1. הנוכחות וההשתתפות בטקס התפילה...החזרה על נוסחאות של עתיקות נעלה כל כך, החזרה על אותן מחשבות ראשוניות, החזרה על כל המחוות המילוליות האלה שאלפי שנים כה רבים של הסטוריה הותירו כפי שהן- כל זה מסב את התודעה אל עבר הנוכחות, ההתמדה והנצחיות של עם ישראל.
מה שנחשב בתפילות שלנו... בעיני אחינו הרפורמים, לקיפאון עקר ולפורמליזם- מהווה את הכח ואת הגדולה של הבלתי משתנה.
ב2. לדידו של יהודי, קרבתו של האלוהי אינה עולה על הדעת ללא נוכחות עם ישראל. בחדר ללא חלון התפילה נותרת ללא מענה.
ב3. ... בכך כלו דבריי על אי האפשרות למצוא תחליף לתפילה, כל עוד אין רוצים למצוא תחליף ליהדות.
א. המאמין הפשוט...לאחדים הוא נראה... כקונפורמיסט בורגני המטפח לעצמו רעיונות של נוחות, המגוננים על נוחותו.
לאחרים הוא נראה כעוטה מסכת מכשף, אדם מוזר המטפח יחסים עם עולם נסתר ומאגי.
ב1. הנוכחות וההשתתפות בטקס התפילה...החזרה על נוסחאות של עתיקות נעלה כל כך, החזרה על אותן מחשבות ראשוניות, החזרה על כל המחוות המילוליות האלה שאלפי שנים כה רבים של הסטוריה הותירו כפי שהן- כל זה מסב את התודעה אל עבר הנוכחות, ההתמדה והנצחיות של עם ישראל.
מה שנחשב בתפילות שלנו... בעיני אחינו הרפורמים, לקיפאון עקר ולפורמליזם- מהווה את הכח ואת הגדולה של הבלתי משתנה.
ב2. לדידו של יהודי, קרבתו של האלוהי אינה עולה על הדעת ללא נוכחות עם ישראל. בחדר ללא חלון התפילה נותרת ללא מענה.
ב3. ... בכך כלו דבריי על אי האפשרות למצוא תחליף לתפילה, כל עוד אין רוצים למצוא תחליף ליהדות.
תגובת קובי אברבנאל: ת
השבמחקודה על ההזדמנות לחשוב.
1. אני מניח שהבחירה שלך להתפלל בנוסח שונה מגרסת הינקות קשורה עם הרצון למצוא מפלט מהחזות הקונפורמיסטית-בורגנית
וגם מאפשרת חזרה על נוסחאות, אבל באופן מתחדש.
2. האמנם יש ערך (במובן הרבני, הלכתי, מסורתי) בחזרה מתמדת גם אם היא בבחינת עבודה שבפה בלבד. תרבותית ופולקלורית אני בטוח שהיא מותירה רושם בנפש, אבל האם חשיבה הלכתית תוכל להסכים לזה.
3. ואולי דווקא התפילה בחדר אטום זוכה למענה פנימי ולהדהוד בבחינת ויסב פניו אל הקיר?
4. במקום לדבר על תחליף לתפילה וליהדות, אני מעדיף לדבר על תמורות. הרי גם התפילה המוכרת לא היתה שם תמיד. היו קורבנות, היתה נבואה והיתה תפילה שאינה ריטואלית. אותי מעניינים התמורות כמו להבדיל שיש מנייני נשים, מנייני קרליבך ותפילות ילדים, אז לקוות שאדריכלות בתי הכנסת תשפיע על התפילה, וגם עיצוב סידורי התפילה וגם התפתחות התקשורת (הטכנולוגית והבין אישית). זאת אומרת התפילה, מעשה התפילה במהותו - העמידה אל מול האינסוף לא תשתנה אבל צריך למצות את האפשרות לשינוי גם מצד האדם וגם מצד האינסוף.
לא?
תודה רבה על הערותיך
השבמחק1. צודק
2. לדעתי, רוב חיינו הם עבודה שבפה. אמנם מאחוריהם יש ייעוד ומחשבה, אבל הריטואל היום יומי מעקר את הרגש ואת ההתכוונות המחודשת. לי, אישית, אין בעיה גדולה עם זה. זכורני שהרב בלומנצוייג דיבר על קרבן התמיד כמייצג נכונה את הברית בין ישראל לאלהיו. דווקא התקשורת הסיזיפית- היום יומית והלא מרגשת- מייצרת דפוס של ברית קבועה ואמיתית. בעוונותי זה מזכיר לי את הפרסומת אותה אני רואה בכל פעם שאני עולה בנתיבי איילון לת"א. יש שם אתר אינטרנט שמפרסם את עצמו כך: סטוצים זה אנחנו. נראה לי שדת רצינית- בין אם זו יהדות ובין אם זה איסלם- נמנעת מסטוצים.
באשר להלכה, כידוע לך סוגיית מצוות צריכות כוונה צומחת מתוך עניין התפילה במסכת ברכות. ואף ראיתי שבאיסלם יש חשיבות רבתי לכוונה בתפילה (האיסלאם, אוניברסיטה משודרת, עמ' 34 בשם אבו חאמד מוחמד אל אלגזאלי). אבל נראה לי שהמציאות מכתיבה תנאים אחרים, יותר מינימליסטיים ומתאימים לרוב בני האדם.
3. את רוב תפילותיי אני עושה בחדר אטום. אין מה להשוות את זה, לדעתי כמובן, לתפילה בציבור. אני מודה שבתפילה בציבור יש לי קוצים לעיתים קרובות, אבל אני מתרגש בה הרבה יותר ומכוון בה. אבל זה עניין של טעם. ברור לי שאם דוד אבידן היה דתי (כשל לוגי), הוא לא היה מקפיד על תפילה במניין. או היה מקפיד על אי מניין.
4. צודק. השאלה היא כמה יש לשמור על הריטואל העתיק ומה מחירו. דוגמת הברכה "שלא עשני אשה".