יום רביעי, 2 ביולי 2014

לפעמים שומעים דיבור על חזרה אל הטבע ועל ניכור (מה חדש במדע? מאיר אריאל)- לזכרם של גילעד, אייל ונפתלי: "ארץ, אל תכסי דמם!"

מסופר בפירוש למגילת תענית (מסמך פרושי קדום) שהיום- ד בתמוז (כך ע"פ גירסה אחת של הפירוש)- התבטל ספר גזירות (חוקים) של כת הצדוקים, ובשל כך עשו הפרושים יום חג

לפי אחת העדויות, ספר זה התבטל משום שהצדוקים התייחסו לדברים הכתובים בספר התורה כפשוטם (למשל, בדין "עין תחת עין") ולכך התנגדו חז"ל. לפי מסורת אחרת, הצדוקים היו כותבים הלכות בספר וחז"ל התנגדו לכך ופסקו שיש לפעול בדרך של תורה שבע"פ המנותקת מן המקראות.

לאחרונה, עמדו מספר חוקרים של הדתיות העכשווית על תנועות דתיות החוזרות לטבעיות. הם התייחסו לכך בעיקר סביב התבטאויות גינזבורגיות ופעולות נוער גבעות המשיבות את התורה אל הטבעיות. (אגב, הייתי בודק את השיבה אל הטבע בחוגים אלו גם בביטויה בשימוש מוחלט בקמח מלא, אורז מלא, הנקה של ילדים ללא שימוש במטרנה, אי שימוש במשככי כאבים ובמורידי חום ועוד הלכות של תזונה ניו אייג'ית)

בעקבות גילוי רצח שלשת הנערים, עלו בראשי הפסוקים: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" ו"הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו".

המקרא אף הוא טבעי הוא. עין תחת עין, הכפרה לארץ בדם הנשפך, גאולת דם, כולם מכוונים ליצרו הטבעי של האדם ללא ריסונו.

מחאת הפרושים ע"פ שתי אפשרויות הפירוש של ביטול ספר הגזירות הצדוקי נוגעות- לדעתי- בנקודה זו.

ההתייחסות בדיוק לניסוח הטבעי, הפשוט והמקודש של התורה, מובילה ותוביל לתגי מחיר לא פשוטים.

כך הוא גם באשר להתייחסות הרצינית למלה הכתובה. חז"ל הפרידו בין מדרשם שעקר פשטם של מקראות לבין המקראות עצמם. זאת בשונה גם מכת מדבר יהודה ששכתבה את המקרא, ובכתביה אין עדות לשני טקסטים: למקרא ולפרשנות הכת, אלא מעורבבים הם.

המלה הכתובה והטבע הם אולי חזון אחרית ימים בו טעם העץ יהיה כטעם הפרי, כל העולם ישוחח בשפה העברית (speak up the laguage of the hebrew man), ויגור זאב עם כבש.

בשבועות האחרונים צפינו במגמת האיחוד שהקרינו משפחות הנערים, והלב נפעם מן המתינות ומן האיפוק שכולם היו נסוכים בעין טובה על סביבתם.

כעת, ניחשף בעל כרחנו לעימותים ולצחצוחי מילים, וחוששני שבעתיד הלא רחוק נפגוש בפעולות "תג מחיר טבעיות".

שתי התגובות- המקראית והחז"לית- היו ועודן. נתפלל לכך שיגבר כח הטוב, ומיגור הרוע ייעשה באופן מוקפד ע"י התנהגת המדינה ולא ייפגעו אנשים שאינם מזירת חמולות החוטפים שאינם קשורים לטרור ולשנאת ישראל.

השם יקום דמם של גילעד, נפתלי ואייל. הוא ולא הבטוחים שהם מדברים בשמו.


תחזקנה ידי משפחותיהם, והחלל הגדול שהותירו החללים לא יחולל בהבלי תקשורת ובאיבת מדינאים.

תגובה 1:

  1. תגובת דובי ברק:
    שלום שלומי,
    זה הזמן לקרוא שוב את התגובה שנשלחה אליך לפני כמעט שבועיים ולחשוב
    כמה סבל היה נחסך ממשפחות החטופים והמעגלים הקרובים, אוליאפילו מחלק מהציבור בישראל,
    אם היו מידעים אותם מיד בתחילת הפרשה, על מה שידעו גורמי הממשל והבטחון.
    לעניות דעתי יש בכך עוול גדול לאפשר תפילות אישיות והמוניות כאשר יש מידע מוצק, כאמור.
    לצערי הרב זוהי הוספת טרגדיה על טרגדיה וחבל היא מילה קטנה.
    שכן כפי שהתייחסת בבלוג הנוכחי הכוח בידי התקשורת: היא זו שיוצרת התרוממות רוח, שיתוף וסולידריות עם המשפחות והיא זו שמלהגת והיא זו שיכולה להוריד מסדר היום באיבחת שידור.
    מי שישאר עם הטרגדיה, בסופו של דבר הן המשפחות והחברים - כמו תמיד.
    בתקווה לימים טובים יותר.
    דובי ברק

    השבמחק