יום ראשון, 6 ביולי 2014

סוכת אבלי שלום

חזרתי כעת ממפגש בבית הספר הדו לשוני (בי"ס משותף ליהודים וערבים) בו אני מלמד בשנתיים האחרונות
המפגש הוא יוזמה של קהילת הורים ותלמידים הפעילה מסביב לבית הספר, והוא נועד למטרות אופרטיביות של תשובת משקל משמעותית לגילויי גזענות ואלימות- בעיקר כנגד ערבים- בירושלים ובכלל.

למפגש הגיעו הורים רבים ותלמידים מעטים. הצעירים שתקו, והמבוגרים דיברו. כרגיל.
עלו מספר יוזמות שחלקן נשמעו לי נאיביות, חלקן מהבטן, וחלקן הביע מחשבה לטווח ארוך באשר לפעילות של קהילת יד ביד נגד גזענות ואלימות.

אבקש להביע כאן את דעתי בעניין זה.
אני מאמין באנשי רוח- דתיים ושאינם דתיים- כאנשים שיכולים להשפיע על דעת הקהל, הן ברמה התקשורתית והן ברמה הפנימית של כל איש בסביבתו ובקהילתו.
אני מצפה שהמעגלים הברורים של אנשי שמאל אל מול אנשי ימין ייפרצו בשל המתרחש בשבועות האחרונים, ושתתקבץ קבוצה של אנשי רוח, מקצווי הקשת הדתית והפוליטית, ותקים "סוכת אבלי שלום" (שילוב של סוכת שלום וסוכת אבלים). המסר יהיה כפול: חביב אדם שנברא בצלם, ולא לגילויי אלימות וגזענות.
אני לא מתכוון שבסוכה זו ישבו הרב בני לאו (שכבר "שרוף" סופית בשל השתייכותו למכון הישראלי לדמוקרטיה המושמץ בקרב חלק לא קטן בציונות הדתית), דוד גרוסמן וכיו"ב.
אני חושב שנוכחותם תוסיף, אבל יש צורך במעגלים רחבים יותר של דמויות רוחניות שיסכימו לשבת ובכך ישברו את המחסום הסוציולוגי והרגשי שאופף כל תגובת בטן אינסטינקטיבית לאחר גלי אלימות זדוניים.
היחיד שפרץ זאת היה הרב פרומן ז"ל שחזקתו היא בהיותו "יצור" שאינו במיין סטרים.
אני חפץ ברבני (וגם בנשים רלוונטיות) מיין סטרים: אולי חלק מרבני פורום תקנה, אולי הרב אליהו בלומנצווייג מירוחם, אולי הרב אלי סדן והרב קוסטינר ואולי הרב יהודה ברנדס. ומן הצד היהודי יווספו אליהם: אהוד בנאי, דוד גרוסמן, כמה אנשי רוח אמיתיים מן האקדמיה (גם ימניים). ואליהם יווספו קולות ערביים לא פוליטיים: אינטלקטואלים ואנשי רוח (דוגמת סייד קשוע). ויעשו כולם אגודה אחת להביע רק את מה שנאמר לעיל: חביב אדם שנברא בצלם, ודי לאלימות ולגזענות.
ויעשו זאת לא רק לאחר חטיפה ולאחר רצח, אלא יפגשו שלש רגלים בשנה, וישמיעו וילמדו זה את זה וזה מפי זה את פרי יצירותיהם ויצירות קדמונים אודות חביבותו של אדם, ואודות צלם אלהים.
ומתוך מפגשים אלו, יחלחלו רעיונות אלה לצאן מרעיתם, שלש רגלים בשנה, ואח"כ יקרינו הרגלים על שאר חדשי השנה.

ובית הספר הדו לשוני יחל בחג הסוכות, ויבנה סוכת שלום בבית הספר, יזמין אליה לשיח ולימוד אנשי דת ורוח- יהודים וערבים- שיצאו (גם) עם טעם מריר של ויכוח ואי הסכמה, אולם עם כבוד בין אדם לזולתו. יש לעודד בדיונים הללו לחדד את המחלוקות כמו גם את הגרעין המשותף. 

2 תגובות:

  1. אני כותב בדם ליבי
    אני נוטה לכתוב הרבה
    ראשית, אני חושב שצריך לנהוג ברוצחים היהודים ביד קשה ותקיפה יותר מרוצחים אחרים ואפילו מחבלים. זה בעיקר מאבק פנימי חינוכי שלנו עם עצמנו כחברה.
    זה בדיוק הביטוי של ההשחתה העצמית המוסרית שלנו. זהו מעשה חריג וקיצוני ויש לגדוע אותו ביד קשה ותקיפה. לא פרופורציונית.
    כמו שהצעתי (אבל אף אחד לא שמע אותי.. ) לגזור דין מוות על יגאל עמיר.
    ( אני חושב שלגזור דין מוות- אין לו משמעות היום- אבל הכוונה היא לגזור את הדין הקשה והחמור ביותר במקרים יוצאי דופן הבאים לזעזע את כולנו ולהדגיש את חומרתם ואת חריגותם - כמו במעשה פילגש בגבעה- של ביתור הגופות ל-12 חלקים ושליחתם לכל שבטי ישראל)
    אני חושב שהזעזוע שלנו מוביל אותנו רחוק- וזה מעיד על דבר טוב פנימי- אבל צריך להיות שקולים. כמו בזמן הכעס גם בזמן האשמה העצמית.
    זה מזכיר את ימי רצח רבין. כיוון שאנחנו שייכים לקבוצה שעליה מצביעים כאשמים אנחנו מיד רצים ומציעים הצעות מתוך רגשות אשמה כבדות.
    הרי כולם היו בטוחים שמדובר ברוצחים מתנחלים או נוער הגבעות ( זה מה שסיפר אבי הנרצח בתקשורת ואח"כ סיפר שזה לא מתנחלים..)
    כיוון שהמעשה כ"כ חריג ואנחנו מרגישים אשמה, אנחנו מאזינים בקשב רב לטענות שאינן נכונות עובדתית. ממש כמו בימי רצח רבין..
    נותנים לצד הערבי להאשים אותנו בהכללות גסות, להאשים שרים ישירות בהסתה, להאשים את המתנחלים ולהאשים את כל היהודים בגזענות, זהבה גלאון עולה לדוכן ומאשימה את שרי הימין בממשלה בהסתה ישירה לרצח..

    אני נזכר בפוסט שלך בתחילת החטיפה- שהיא לא בקונצנזוס- וזה אפילו בקרב היהודים! רק זו דוגמא מוחשית וקרובה לחוסר השויון

    קודם כל, צריך להדגיש שאין כאן משוואה כלל. אין כאן קיצוניים בשני הצדדים. אין כאן ארגוני טרור יהודיים.
    דווקא בגלל שרוצים להלחם בתופעה יש להתייחס לעובדות ולאמת.
    מרססי גרפיטי ושורפי מסגדים- צריכים להיענש בחומרה אפילו יותר ממה שמגיע להם- וכהוראת שעה גם מעצרים מנהליים- אבל זה לא אירגון טרור.
    אין כאן משוואה- כי הצד השני ואני מדבר גם על ערביי ישראל עסוקים בהסתה ובשקר. תשמע את ח"כ הערבים. את התחזקות התנועה האיסלמית. את הצעירים הערבים ישראלים. הם לא מצדדים בדעות שמאל של העבודה או מרצ אלא בדעות של חמאס וחיזבאללה. ( אני לא מדבר בהכללה אלא על הכיוון )
    אין כאן משוואה- מפני שכל המנהיגות הישראלית – הפוליטית, הרוחנית, האקדמית, המשפטית והציבורית יצאו מגדרם כדי להביע את זעזועם מהרצח ולטפל ברוצחים.
    משפחה אבלה- יצאה מגדרה כדי להביע את תיעוב נפשם מהרצח
    דווקא כל התגובות וחריפותם - מעידות כאלף עדים על חריגות המעשה.
    כשנרצח ברוך מזרחי בערב ליל הסדר- בקושי ידענו שזה קרה...
    לפי דעתי ולצערי הרב, הערבים מדברים וחושבים על משהו אחר
    בתוך הצער והיגון – הצד היהודי נוטה לוותר על רעיונותיו וחלומותיו בעוד הצד הערבי מוסיף ביתר תוקף לאחוז בעמדתו
    אנחנו רואים את המלחמה- כסיכסוך וכמאבק בין נרטיבים אבל הם רואים זאת כמלחמת קיום

    אני חושב שיש מקום לחשבון נפש פנימי אמיתי. ולטפל בחומרה בתופעות הגזענות.
    צריך להזכיר שגם לתקשורת יש יכולת להעצים תופעות וללבות אותן- ולהשתיק דברים אחרים. היא לא עומדת בצד. היא לא מהאו"ם. היא יוצרת מציאות. לא רק מדווחת.
    האם שמעת פעם בתקשורת הכללית את דבריו של הרב מידן או הרב אבינר או הרב אליקים לבנון או הרב מלמד על המלחמה בנוער הגבעות או במבצעי תג מחיר??
    הם הרי שנואים מראש. וצריך להביא בשמם רק דברים שיגבירו את השנאה כלפיהם
    יש משהו מאוד מסריח בזה שעד היום לא מצאו את מבצעים של "תג מחיר" למיניהם.. או שמצאו אבל הם לא מקבלים עונש ראוי
    יש העצמה תקשורתית של מה שקורה בפייסבוק. כל אחד משתין במרחב הציבורי והשתן הזה צריך להגיע לראש כל חדשות

    רבני תקנה וצוהר ובית הלל ואפילו מועצת החכמים של ש"ס קראו קריאות ברורות ונחרצות. יוזמים פעולות ומעשים אבל מי השמיע את קולם??
    הרי כל המידע שמגיע אלינו הוא מערוץ 2 או מ-YNET!!
    ועוד לא דיברנו על מימון מהאיחוד האירופי לקבוצות שמטרתן להשחיר פני המתנחלים, הרבנים, הימין וכדו'..
    כמובן שהכל נשמע קונספירציה- אבל איש אמת לא יבטל טענות אלו רק בגלל שאינן עריבות לחיך.

    אני חושב שצריך לעשות הרבה- בחיבור הכי בסיסי בינינו.
    אבל אני רוצה שלא נטשטש את ההבדלים ביננו. ולא את הדעות והאידיאולגיות הפוליטיות. לא נעוות את ההיסטוריה ולא את המציאות. ( ע"ע תורכיה ושואת הארמנים)
    הצד הערבי צריך להכיר בחלקו ובאשמתו ומתוך שיח אמיתי- יצמח משהו חדש

    השבמחק
  2. אני פחות מאמין באנשי רוח אלא באנשי המעשה הפשוטים. במעשים היומיומיים הבסיסיים המשותפים.
    אנשים שעובדים ביחד. לומדים ביחד. מבלים ביחד.
    ליצור פעילויות של עשייה אזרחית משותפת
    אנשי רוח דוגמת בני לאו ודוד גרוסמן- רק מלבים את האש- והם נידו את עצמם מן הכלל. זה גם בנאלי
    הבעיה מתחילה שאיננו יודעים מאין באנו ולאן אנו הולכים

    השבמחק